ליה גולדבך / מילים |
למשש אותן
כמו אהובות נושנות,
כמו שכחתי ממה נוצרתי
ומה הייתי אמורה להיות.
הן חולפות בדרך פלא,
לא מחכות לי שאחבקן אל ליבי.
הרי יש להן עוד רבים מאלה,
ומי החליט שיתעמקו דווקא בי.
ארוץ אחריהן,
לו רק יכולתי ללכת,
אתחנן למחילה,
ארד על ברכיי,
והן יסתכלו בי,
שבורה ומבויישת,
ויחליטו שעוד לא די לי.
לא די.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|