מתבונן על רסיסים,
מתרחקים ואז נופלים,
מטחי ברזל אותי עוטפים,
מתקרבים ומתהדקים,
את החופש הם לוקחים.

מציאות של הזיה,
חלומות שלא נדע,

הנה הוא מגיע,
המטח הנורא,
מביא אתו הזוועה,
משאיר הרס באמונה.

רואה את העצמים,
רודפים אותי ומתקרבים,
את הרוע הם זורעים!

מישורים ירוקים,
עושים אותי מאושרים,
לוקחים אותי אל עדן עידנים,
כל-כך ירוק כל-כך מדהים.

אני רוצה לשמור על אימא,
לטפח את האדמה,
להביא לה נשיקה,
להשקותה לרוויה,
לזרוע באדמה,
זרעי אושר ושמחה,
שיפרחו בקיץ הבא,
יביאו אתם חופש ושלווה.