אז אחרי לילה סוער, מלא באלכוהול
בו פגשת את אהובך שוב ושוב באמצע מסיבת קיבוץ מטורפת
הבנת שאין עוד גבר מלבדו, ושאהבתו היא היחידה.

הסחרחורת השתלטה עלייך
אך דעתך נשארה שפויה.
מגעו המלטף
שפתיו המרגשות
עיניו העמוקות
עושות את שלהן.

שנה ושמונה חודשים את עם אותו הבנאדם
עד היום את חושבת - "מי היה מאמין?"

ואת מאמינה. זאת את המאוהבת הזאת
שיודעת לעמוד על שלה, ולכעוס כשצריך.
זאת את שנותנת את כל כולך לבנאדם שהחיה אותך מחדש.
זאת את.

ואת אוהבת את זה ככה.
כועסת, עצבנית, צועקת, מייללת,
אבל בסופו של יום
כל כך מאוהבת.

כל כך מאוהבת בבחור הזה ששבה את ליבך
הבחור היחיד שגורם לך לא להסתכל על אחרים
הבחור היחיד שנתת לו את ליבך. היחיד.

מעולם לא האמנת שתמצאי אהבה, זה מדהים איך היא הגיעה אלייך
במפתיע, ומאז לא עזבה אותך אפילו לא לרגע אחד.
אומרים שאנשים באים ואנשים הולכים, זה מדהים עד כמה אתה מסרב
לצאת מהלב שלי, ועוד יותר מדהים עד כמה אתה מוכיח את אהבתך
אלי,
מסתכל עליי בעיניים עמוקות ואומר שמעולם לא אהבת כך. ואני נמסה
בין זרועותייך.
יושבת מול המחשב, עם בירה וסיגריה, אל מול החלון הפתוח, ומחכה
כבר לראות אותך עובר, נכנס לתוך הדלת ומביא לי חיבוק אוהב
ונשיקה, כמו שרק אתה יודע.

יונתן
הלוואי והעולם היה יודע עד כמה אני אוהבת אותך
המילים לא יכולות לומר מספיק
אתה משלים בי כל חיסרון שבי
ואני יודעת
אני פשוט יודעת, שלעולם לא אוהב מישהו כמו שאני אוהבת אותך.

אני יודעת.