מילים, מילמולים, מילון, מנגינה, מנג'אנאנה: עודד זמיר

בחוף ימה של תל-אביב,
דני בן השלוש ביחד עם אביו.

הילד בונה והורס בחול,
האבא מתבונן עם ראש כחול.

אישה נאה, מתיישבת ליד,
והאב לאט, נוגע ביד.

ירך שזופה הוא מלטף,
האיש משולהב, מתנשם ונושף.

האישה שמזמן כבר אינה בתולה,
עם הגבר הזר, משתפת פעולה.

שעת דמדומים, שקיעת החמה.
האב מתנדנד באישה החמה.

בדרך הביתה, האב לבן,
אומר: ''ילדי-הקשב והבן''

אויר היה חסר לאישה,
ואני נפחתי-כי היא בקשה.

לאמא לא צריך לספר,
אולי היא תחשוד בדבר אחר.

הילד הרך משיב לאב,
כשבעיניו ניצוץ של מבט שובב.

גם כשאני עם אמא בים,
מנפחים אותה כמעט כולם.

אמא היא אישה כל-כך טובה,
אפילו בפה מנקה ת'משאבה.