הסובארו פשע המתפרקת עלתה בקושי במעלה הכביש. עם כל סיבוב גלגל
נשמעו חריקות מתכת המסמנות בלי ספק התמוטטות ממשמשת ובאה של
האוטו. האישה הקטנה שבפנים, הידועה בשמה האחר, אני, עודדה את
הסובארו להמשיך ולא לוותר. יותר משעודדה את הסובארו עודדה את
עצמה.
עברה כבר שנה, וכלום לא השתנה מבחוץ. כמו ניילון שעוטף. יש אני
חיצוני, ואני פנימי. האני החיצוני הוא זה שהסכים לבוא לבר
מצווה בקצה העולם של הילד של החברים הכי טובים מהתיכון שנישאו
בעודם צעירים. האני החיצוני הוא זה שקם כל בוקר לעבודה, עושה
את העבודה הכי פאקינג טובה, ומקבל את המחמאות בחיוך ביישן. הוא
זה שיקבל בשעות הקרובות טלפון מהביג בוס על הקידום בעקבות
פרישתו הקרובה.
זה אני חיצוני נהדר. הוא עושה כל מה שאני חיצוני עושה, ועושה
את זה בצורה הכי טובה שאני חיצוני יודע לעשות. כל בנאדם עם אני
חיצוני ואני פנימי היה מת לחצי מהאני החיצוני שלי. בזכותו יש
לי וילה בישוב קהילתי לא זול, חשבון בנק שמספיק לבנקאות פרטית
ויועץ השקעות מטעם הבנק. הוא העניק לי את הארון (יותר בגודל של
בית) של בגדי מעצבים, והארון של נעליים. הוא זה שהעניק לי
סוכנת בית, או במילים גסות משרתת, שממלאת כל גחמה חסרת הגיון
שלי. אני אוהבת את האני החיצוני שלי. חבל שהוא לא כל האני
שלי.
אבל יש עוד אני. וכמה שאני, כל אני, מנסה להשתיק אותו, הוא
צועק. אני פנימי מעצבן כזה, שברגעים הכי טובים הוא צועק הכי
חזק. בתא הלבשה של חנות המעצבים החדשה, בעת סגירה של עסקה
גדולה האני הזה, אני פנימי, מחליט להופיע. והוא מזכיר לי מה
אני, זאת אומרת כל אני, באמת. מה קרה. הוא בוכה לי לזכור, מבקש
לשפוך את דמעותיו דרכי. הוא לא מצליח להבין שאני מנסה להיפטר
ממנו. ממש מתנחל קטן, מתנחל אצלי בלב.
הסובארו פשע המתפרקת עלתה בקושי במעלה הכביש. עם כל סיבוב גלגל
נשמעו חריקות מתכת המסמנות לבלי ספק התמוטטות ממשמשת ובאה של
האוטו. טלפון כסוף, חדש מהניילון, מצלצל. קולו של קשיש מבשר.
את הבנאדם לעבודה. אנחנו חוששים ממצבך הנפשי. על מה הוא סח?
אני בסדר גמור! סובבתי את החלון עד למטה, וזרקתי את הפלאפון
לטבע, ואיתו את האני החיצוני. סובבתי את ההגה, ההגה שרק לפני
שנה הביא למותו של בעלי ושני ילדי, עד שהגעתי לצוק הארבל.
מלפני נוף מרהיב של כנרת שהתייבשה. מסביבי יופי העשוי שיחי
מדבר ושממה. אני כבר לא יודעת אם זו אני שהביאה את השיממון או
שהשיממון הביא אותי אליו. זבובון מעיק נכנס דרך החלון. סגרתי
את החלון, לחצתי על המצמד בקושי רב, שילבתי הילוך ולחצתי גז.
להתראות לך אני פנימי, שלום לך מוות. |