אם לא הייתי מישהו שאוהב לצייר כנראה שהייתי מישהו שרוצה לנגן בלהקת רוק.
והייתי הבן אדם הזה. אני זוכר את השנים כשהייתי בבית ספר ולהקות שניגנתי בהן.
את הלהקה הראשונה שלי עשיתי בגיל 13. היו שני אנשים: אני והחבר שלי ואנחנו
ניגנו על פסנטר של ילדים "קאסיו סא-24". זה היה מצחיק עד מוות, אבל חשבנו
שאנחנו הלהקה הכי מגניבה בעולם. אפילו עשינו שני אלבומים. אני אומר לכם, עם
הייתם שומעים את זה - כנראה שאף פעם בחיים לא הייתם מדברים איתי שוב.
אבל איך שהוא שמרתי את הרעיון הזה של לעשות מוזיקה ועשינו כבר להקה יותר
רצינית (עם עוד שני חבר'ה) ונתנו לה שם "חוקס" וניגנו
נו-מתל-פאנק-רוק-אלטרנטיבי. לא מצחיק. זה באמת היה כך. הקטע ששני אנשים מהלהקה
(מתופף ובסיסט) אהבו את פאנק-רוק ואני והגיטאריסט אהבנו נו-מתל (שנות הזהב של
"קורן" ו"לימף ביזקיט"). אז השירים שלנו היו שונים לגמרי. אבל אחרי בית הספר
כל אחד הלך לכיוון שלו ובזה זה נגמר. ואני מתגעגע לזה.
אז להיות כוכב רוק לא קל.


והבחורה הזאת - טינה.
זה היה ממש כיף לצייר אותה.