פעם היינו מגלים עולם
שאף אחד לא רואה,
פעם לא הייתי מודע מה מאפשר
הזיכרון הזה.
פעם ניסיתי להתחיל הכול מבלי
להיפגע
ונותרה רק המציאות השבורה.

הכול, הכול לא מובן,
זיכרון ישן של פעם,
לבכות, לבכות ללא הכר,
תמונה עקומה.

עומד עירום מול חלומות
של אנשים ותרנים.
עומד מרוסק למרגלות
הר השתיקה בארץ לא
נדע את שמה.
מציאות מפוזרת,
חוקיות מיותרת,
שארית הכוונות הכי טובות
וזיכרון של המר והמתוק.

נותרתי לבד במערכה,
שקט ברחוב,
דממה והפוגה.
הכול או כלום מה שיתאפשר,
לתת לך מקום בלב.
רואה עולם נאבד,
רואה פרצוף נבלע,
איפה האמת? איפה הבדיה?

הכול, הכול לא מובן,
זיכרון ישן של אז,
לבכות, לבכות ללא הכר,
והתמונה עקומה.

תולש את המילים,
אחת, אחת.
מרכיב מעשים מפעם,
רצף תוכניות שהתנתקו,
בגלל כמה זיכרונות מרים.
וכמה זיכרונות מראים את
האמת בפנים.

משקה את התקווה שלי
שלא תחדל מלפעום,
מלהיות חלק משארית הזיכרונות.

24.1.08