אביגיל שטרן / בלי כותרת |
אני מתבוננת בתוך נופי העצבות של ילדותי.
אין שם שום דבר ממך.
מציירת בעפרונות צבעוניים, ילדה עם סוכריה על מקל.
הלוואי שיכולתי להיות במקומה. כזאת קלה וחסרת נוכחות.
שאפשר יהיה למחוק אותי בקלות כזאת.
ואולי אפשר...
אתה כבר לא נמצא בשום דבר מזה, ובעצם,
האם אי פעם היית?
כמה עוד אפשר לחשוב עליך?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|