[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יובלי שותקת כשהיא רואה את התמונות שלך, תלויות על הקיר.
יובלי שותקת ואני מחייכת אליה חיוך עקום ואומרת לה שככה אני
זוכרת רגעים.
יובלי שותקת כשאני כבר לא באמת זוכרת איך זה מרגיש.
יובלי שותקת רק כי היא לא באמת יודעת איך להרגיש.
יובלי שותקת כשאני יודעת שדברים משתנים אבל חולמת שחברות
אמיתית נשארת לנצח.


יובלי מביטה בחלון ומחכה,
היא אומרת שבכל האגדות...
אבירים מגיעים על סוס להציל את הנסיכה
ואם היא לא תסתכל חזק...
אולי היא תפספס אותו.
ואני נאנחת בחיוך לנוכח התמימות האין סופית של הקטנה.
ולא באמת רוצה להרוס ולגלות לה שאבירים כבר לא מצילים נסיכות.

היא סופרת את הכוכבים בשמיים
ומציירת צורות עם הדמיון
רוקמת חלומות עם השפתיים.
מנסה ללמד אותי כל מה ששכחתי...
שאפשר לרצות.


יובלי אומרת שאתה החבר הכי טוב שלה,
לא משנה מה אני חושבת.
ואני לא יודעת איך להסביר לקטנה
שהכל פתאום מסובך.
שאני לא יכולה יותר לספר לך סודות כמוסים.

היא אומרת
שלא משנה לה בכלל
עם מי יצאתי אתמול או מחר...
היא רוצה שתבוא עכשיו ומיד ומיד ותחבק אותה.
ואני צוחקת באמת ומהבטן
ואומרת לה שגם אני.


יובלי חושבת,
שבשנה וחצי היא גדלה המון
והיא נעמדת על הכסא במרכז החדר
עם מקל של מטאטא ביד
ודופקת על התקרה.
ואני מעקמת את האף ומושכת אותה למטה
תוהה איך דברים משתנים.

היא אומרת שהזריחות הכי יפות
משתקפות בחדרים חמים במרכז תל-אביב
ושחברים עושים את ההבדל
ולא מי שבא והולך
או צבע השמש
רק מי שמחזיק את היד כשצריך.
או לפחות זה מה שאמא אמרה לה כשהיא רבה עם מור בכיתה.
ואני רוצה כבר להיות הגיונית יותר.


יובלי מסתכלת עליי עכשיו במבט קצת חסר אונים.
היא רוצה נורא להגיד לי מלא דברים,
ואני רוצה להגיד בעיקר לך.
אבל במקום זה אני הולכת לאיבוד בין טיפות הגשם
ואומרת לה לשתוק.
וכבר כמעט ממש קיץ,
והיא לא ממש מבינה למה בכל זאת צריך בחדר דלי.

היא מתעקשת
שאם רוצים מספיק הכל אפשר,
ושלכל שני שבילים מפוצלים יש אמצע.
לא משנה כמה סבוכים גדלו פתאום העצים.
ושהמורה שלה תמיד אומרת שמפשרות לומדים ומרוויחים.
ו... "את צריכה קצת סבלנות גברת צעירה."
ולי אין כבר סבלנות לכלום.
ואני לא יודעת...
אין לשבת בשקט.


יובלי אומרת
שיום אחד מישהו יקטוף לי כוכב.
ואז היא מחייכת חיוך ענק ענק
עם שיניים קטנות לבנות.
וחולמות חלומות על בתים ורודים וסוסים כמו של ברבי.
ואני חושבת על זה שתמיד רציתי סוס פוני
ואת הירח.

היא יודעת כבר,
שכל דבר אפשר להמציא...
וכמו בפרסומת,
ירח אפשר למצוא גם באקווריום.
ואני רק רוצה שתבוא ותחבק אותה...
ולהגיד לך,
שאני לא צריכה שתקטוף לי כלום
אלא תחבק גם אותי.




(15.4.09- אלרגית לעונות מעבר).







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עזוב אותך
מבדיקה רקטאלית
פולשנית, כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/3/10 0:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה