מיכל רביץ / וואלס |
מתישב העצב, חולץ נעליים,
ונוגע ברעד בגרונך הכפוף. מצווארך
ועד לאוזנייך נמתח כל גבול עולמי
כי חמלתך
היא לבד שהטעימה הברות מגרוני
וביקעה מקצוות שפתותי הקלופות
וידויים רצוצים ושברי מחשבות
שאולי לא הייתי צריך כלל לחלוק
אך הליל משטה גם בעומדים על משמר
ופושט מעל כתפיהם הדלות שקי
עפר וחלקי מזוזות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|