לזיכרו של נורי דויד נחום, מושב אשבול, נגב.

אתה שט  בין שמיים תכולים וזוהר רקיע,
ראיתי אותך חרוש כאב כמו תהום בין הרים,
או אתה סונטה עתיקה של זיו ואהבה,
תפילה עורגת משדות חלקת קמה .

אתה שט בין שמיים וארץ וזוהר ירח,
שוכב באלם בין עשבי בר צומחים ומאיצים,
והזמן לא ישיב אותך  אל שקיקת  אוהביך,
או אלוהים שלי שמור את אבי מצוקה וצינה .

הנה קברך ים גדול של שיש ודמעות,
אבל אתה תמיד בקירבי לצידי ולתוכי,
אני בא אליך לשוט בין גלי ספינתך
כשאתה שרוע בדממה עד אחרית הזמנים.

אני זוכר הלילה ההוא כשפרשת מכאב סבלותיך,
אוי כי בכיתי בתוך ידיך בכי מר וארוך
מסך שתיקה סמיך הפריד בינך לביני
אולי כי לא רציתי לקלקל מנוחתך.

הנה קברך ים גדול של אור ותכלת,
ראיתי אותך עטוף בגדי החנוטים,
תמצית תלתן ודבש וקינמון,
וחלומך כמו כדור אשר הושלך וטרם שב.

וקברך כמו סירת שעשועים שקופה
אשר שטה איתך במעלות  העשב והברוש,
ואני כורע לצידך כמו אל מול צעצוע מהודר
ומעליך הכחיל הים  ושצפו גליו.

ודיממת שפתיך כיכר בכיי וחירותי
חוסה עלי בצל צמרות עיניך,
הנה אני מקונן לך שירה בין קילוחי שתיקה
אני בנך האכזר של הזיכרון.