את מציעה לי סיגריה מהקופסה
אני מדליק אותה, ומאפר על הרצפה
יושבים בחדר ריק
רק רמקולים ומערכת קטנה
את מדמיינת צורות
הם יעברו אחר כך אל הדף
אני כותב בראש משפטים
מנסה להיזכר
מה אמרתי עד עכשיו
אם היה לזה משמעות
יהיה תמיד מי שיגיד
שזה יותר מדי
אולי כדי שאשתוק
מקשיב לשירים
איך זה, שתמיד אנחנו חוזרים
אל אותם זמרים
כמו לא התרחקנו הרבה מהרחוב שלנו
כמו לא התבגרנו לעולם
והיינו כבר שם, והיינו גם פה
אני לא בטוח שלמדנו משהו
עובדה, אנחנו לא מסוגלים לצאת החוצה
בלי לברוח במהירות, חזרה
את שואלת אותי, מה יישאר מאיתנו
ברגע שנסיים את כל מה שהתחלנו
אני מניח שנתחיל שוב
את תציירי עוד כמה קווים
אני אחפש משפטים
בינתיים נקשיב איך אחרים
עושים את זה
ואת אומרת, כבדרך אגב
אולי לא יישאר מאיתנו דבר
אין פחד במילים שלך, אין בי חשש
אלו שכתבו את השירים
מזמן כבר שכחו, במה הם האמינו
שהם ביקשו מאיתנו
להאמין במשפטים החבוטים
עכשיו אנחנו צריכים להשתחרר מהם
ואנחנו בקושי יכולים לחצות את הרחוב, בלי לפחד
עכשיו אנחנו צריכים לכתוב הכל מחדש
ואני נזכר,בחדר קטן
שכבתי עירום על המיטה
דמיינתי אותך מולי
רוקדת לאט
אחר כך נרדמתי
אני מביט בך עכשיו,
רואה, איך את מתארת את העצב מעיניי
קמים ללכת, השלמנו עם מה שאנחנו
כבר לא מחפשים להשתנות יותר
אני כותב את השיר בראש, את מציירת לעצמך אותנו
תביטי, אני לוחש
אנחנו נגמרים, ובכל זאת נשאר מאיתנו הרבה
את מחייכת, ועונה
נכון, רק חבל שאנחנו חוזרים שוב ושוב אל אותה נקודה
רק משם אנחנו יודעים להמשיך לבד. |