איתי עזרתי / נוסטלגיה |
הרי כל אשר היה, טבעו הוא לא לחזור.
אז למה עוד רודף עבר את נפלאות היום?
גם המחר כבר מיושר לערגונות שלשום.
גם האמת, ללא משוא פנים, היא משנה גווניה,
גם זיכרונות, עם השנים, הם ישנו צבעם,
אם כן אז מהו הנצחי והקבוע?
אולי הנצח מחכה והקבוע לא קיים...
את חובותינו מול בריאה צפויים כולנו לשלם,
הבטחותינו מול עבר לאו דווקא נקיים,
והעתיד כה שברירי - יכול היה להשתנות בזה הרגע שחלף,
הנה נותרנו עם כל מה שמשנה - עם העכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|