בשקיעת הארגמן מונף,
חרב האופק על האור
ומראה קץ הימים עוטף
אותי בתקוותו
גלים רכים ורועמים
מדממים על חול וסלע
וקצף סר בנחלים דומע
בינות האבנים
מתוך העד אין קץ השמימה
נולד מותו של יום
וכל אשר עומד איתן
וכל אשר נודד אי אן
כל שסובב וחג,
זוהר ופג,
מצל באור, בצל נחבא -
דומם אך לפעימה
של עורק היקום
איה ביתנו, קט כאפר,
נסחף בתוך שובל בוער?
מימי הים היו לנו כנצח
אך אין הם רגע בתבל
כיצד טעינו כשחשבנו
לכבוש את מזג השחקים
האם ראינו שמולנו
כוכב נחבא בין אופקים
וכששנית נסגוד אפיים
לזיו אורו שלא נדלה
האם נבין שבהרף עין
יחלוף הנצח יש מאין
ויוותר רק נצח של חלל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.