|
החתול כבר יצא מהשק
והוא שורט את רגליי דורש שאעקוב אחריו
בזמן שאת מביטה בשמיים
מפוחדת למצוא את השמש השוקעת.
שקרייך הלבנים תופחים וכעת מעכירים
עליי עלייך עליי
והאמת היא שחורה ועצובה
כמו כל הדברים שאינך רואה בי
כי בעינייך אני חד מימדי
ובעיניי אני כלום אבל כלום זה
המון כשיש לך את ה"למה".
אני לומד לרחף בקלילות צורבת
מעל הצגותייך ואיני עוד מקווה לקתרזיס
בסיום המערכה האחרונה, רק אקום בשקט
ואלך בלי לאפשר לך להגניב שוב נשיקה חפוזה
לשפתיי המרוחקות.
את המחר אנו נכלה בצעדים מפוזרים
נלך מרוחקים מרחק מהונדס רגשית
וכמו שתי צוללות חירשות
נמשיך להיתקל אחד בשנייה
מנצלים את חולשתי לאהבה.
השמש ואנחנו שוקעים כעת
אך מול צבעיה המרהיבים אנו
דועכים באפור
חגיגי
וכבר אין דמעות ואין די כאב
אבל בי התסכול בוער
וחוסר העצמי דוחק ואת ב
שלך. |
|
|
זה ציפור!
לא, זה מטוס!
ואללה צודק, זה
מטוס..
(המנפיש) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.