אני כל כך רוצה לכתוב אבל אני לא יודעת מה. כלומר אני יודעת מה
אבל אני לא יודעת איך, לא ממש איך מאשר יותר לפרש זאת החוצה
למילים.

אולי אתחיל בלרשום איך הדברים התחילו להתגלגל להם עד עכשיו.
האמת שאף פעם לא היה משהו שאפשר לומר "היא נדלקה עליו רואים את
זה" זה לא היה, מה שהיה זה בחור צעיר שעבד באותו מקום עבודה
יחד איתי ופשוט התחברנו, יצאנו להפסקות יחדיו באופן אוטומטי
שאת יוצאת לסיגריה אני יוצא איתך.ככה קבוע זה היה למשך חצי
שנה.

הדיבורים היו לרוב על איך היה עם זאתי ומה היה עם זה ואיך
לשנינו הסתיים בסופו של דבר.
העיניים שלו היו הדבר הראשון ששמתי לב ישר מהתחלה ומשם זה פשוט
זרם להעברת הזמן יחד בזמן העבודה (מזל שיחד עם העיניים היה אדם
שכייף לדבר ולצחוק איתו).

יום אחד שמעתי ממנו שהוא רוצה לעזוב, ואז דיבר על זה תקופה
מסויימת והרגשתי שזה כמו רצון של הרבה אנשים וגם שלי לעזוב  את
העבודה אבל לא יקרה לפחות לא בזמן הקרוב.

טעיתי. מהר מאוד עזב אבל לפני שעזב קבענו לצאת לפגישה או דייט
אני לא יודעת של הפרדות משום שהוא רצה לטייל בארץ ובסוף לטוס
לחו"ל (ולא אירופה אם אפשר לקרוא ללונדון אירופה אז כן חלקית
אבל בעיקר ארה"ב) לתקופה לא ידועה מראש.

יום לפני העזיבה שלו, את המשמרת האחרונה שלו עשה איתי (ציפיתי
לה משום מה כאילו אנחנו יוצאים לפגישה רומנטית או משהו כזה)
ולא יודעת למה.

המשמרת היתה מהטובה ביותר שהיתה לי (משמרת לילה) העברנו אותה
בהרבה צחוקים,משחקים,דיבורים ואז דיברנו על שנצא מחר לפגישה
שלנו שדיברנו על זה הרבה לפני.

מחר הגיע מהר וזה הפך ליום שבו אנחנו נפגשים מחוץ לעבודה בפעם
הראשונה.לא הרגשתי שזה דייט כי זה היה מוזר הרי זה הבחור שאני
מכירה מהעבודה הרבה זמן.נפגשנו וישבנו בפאב בת"א, מקום שהוא
מכיר מקום קטן ונחמד עם מוזיקה נחמדה לטעמי.

הפגישה זרמה מאוד טוב אבל מאוד מאופקת.מיליון פעם עבר לי בראש
"אני רוצה לנשק אותו עכשיו" והוא היה מביט בי ב"אני רוצה אבל
אין לי אומץ".התחלנו לדבר על דברים שבעבודה לא דיברנו ממש,
יותר אישיים יותר רגשיים וזה גרם לי יותר לרצות אותו.

משם המשכנו כאילו שנינו לא רוצים שהלילה יגמר אז המשכנו לטייל
והגענו לחוף הים. כן המקום ב"ה" הידועה שבו אפשר לאחוז אומץ
ולנשק אותו.

הגענו לפינה בחוף והיה מאין קטע קצר שבו לא ידענו מה עכשיו ואז
עמדנו.הסתכלתי לו בעיניים והוא הסתכל עלי בעיניים המדהימות
שלו.

כמה שניות ארוכות מאוד ואז נישקתי אותו בלי לחשוב בכלל,
אינסטינקט של ממש והוא נישק אותי חזרה, שנינו עם להט של איפה
זה יסתיים ושלא רוצים שיסתיים רק בנשיקה.

החלטנו שנסע אלי לדירה משום שאצלו זה בלתי אפשרי כי אין
פרטיות, הסכמתי והלכו מהר לעצור מונית  שנסע אלי. מצאנו, עלינו
וכל הנסיעה התנשקנו בלהט.

הגענו לדירה, נכנסנו לחדר שלי וסגרתי את הדלת. הוא התישב על
הפינה של המיטה והביט בי, האור היה מכובה אבל היה אפשר לראות
כי היה אור קטן, עמדתי מולו עם הרגליים שלו בין רגלי התכופפתי
ונישקתי אות ואז הדפתי אותו אחורה ונשכבתי מעליו ושכבנו אבל זה
לא הרגיש סטוץ של חרמנות נטו אלא יותר מזה, זה נמשך כל הלילה,
הבטנו אחד בשני המון במבטים של אני רוצה אותך, דיברנו הרבה
וצחקנו.

הוא התוודה שהיה מעונין בי גם כשעבד איתי אבל לא היה לו את
האומץ לעשות משהו כי חשב שאני לא אשים עליו קצוץ כי אני מבוגרת
ממנו בכמה שנים (ליתר דיוק 4 וקצת שנים).
אמרתי לו שאם היה מנסה לא הייתי אומרת לא.
מאז אותו לילה שישן אצלי המשכנו להתראות, לדבר בטלפון, לצאת
לבלות, לשכב והרבה ולשתף אחד את השני בחייו.
ברגע שאמר לי שהוא לא יוצא עם מישהי אחרת, לא שוכב עם מישהי
אחרת בקיצור הוא לא רוצה כי טוב לו עכשיו באותו רגע חשבתי "אני
אוהבת אותו" ואפילו כמעט נפלט לי אבל התגברתי על האינסטינקט
הזה מיד כי זה הבהיל אותי מעט, מה אני אוהבת אותו? כבר כ"כ
מהר??

הזמן נמשך והמשכנו להפגש וזה קרה לי עוד מספר פעמים עד שאמרתי
לו חלק אבל הוא רצה לשמוע עוד, אמרתי לו שהרגע נעלם שאני לא
יכולה לומר לו מה שרציתי עד שלשום.

שלשום ברגע של טעות של חולשה רגעית אמרתי "אתה זוכר שרציתי
לומר לך משהו באותו לילה"? אמר (עם חיוך רחב) "כן מה רצית"?

אמרתי "אני חושבת שאני אוהבת אותך".

המשפט הראשון היה "צדקת זה כן יחרפן אותי מעט". אמרתי "מה" ,
הוא אמר "בצורה טובה אבל". ואז זה עלה לו לאגו קצת כנראה יחד
עם ההפתעה של "למרות שאנחנו מעט זמן יחד ושאני צעיר מאוד
והפנטש האחרון "למרות שאני טס ביולי"?

אמרתי כן. לא תכננתי את זה וזה לא מה שחשבתי שיקרה ושאני מודעת
לעובדה שהוא יעזוב עוד מעט ולא בטוח אם אפגוש אותו שוב אי
פעם.
רציתי לבכות לשניה וחצי אבל במקום חייכתי והוא נישק אותי.

הוא לא אמר לי את אותן מילים אפילו לא משהו קרוב, בעיקר שהוא
מתגעגע אלי כשהוא לא רואה אותי ורוצה להיות איתי וכמובן המבטים
שלו שהורגים אותי כי אני לא יודעת תמיד מה הן אומרות שהוא לא
מוכן לומר אותן במילים.

הא אוהב אותי ולא יכול לומר או שהוא לא יכול לומר כי הוא לא
יודע אם הוא אוהב אותי.

הכנסתי את עצמי למערבולת של צרות באופן מודע שזה הגיע לטימטום
של ממש ואני מלקה את עצמי כי מצאתי את עצמי אוהבת מישהו צעיר
ממני שעוזב עוד מעט ולא יודע מתי יחזור ומה הוא רוצה מעצמו
לעתיד ואני לא יודעת אם בטיולים שלו פה בארץ והיציאות אם הוא
יפגוש מישהי צעירה מאוד ויזיין אותה ברגע של שכרות.

מסתבר שהצלחתי לספר את מה שאני אומרת בראש לי זמן מה במילים
שהפכו לסיפור.















.