לשבריר שנייה רוצה לברוח
אך, יודעת שאינני יכולה
אף כי מרגישה ממך שאני הילדה הלא נכונה
ברגע הלא נכון בחייך.
רוצה להוכיח לך שאני הילדה הכי שווה בגן,
שאני זאת שנמצאת אתך כאשר צריך,
שאני זאת החכמה והראויה לך מכולן...
מיליוני מילים שעדיין לא נאמרו... ועדיין רוצה לומר אותן לך
כל כך הרבה רגשות ותחושות שטרם הצלחתי להעביר אליך
אני שוקעת בכורסה, בוהה אל הטלוויזיה,
בוכה בלי קול... בעיקר על עצמי.
תוהה האם אוכל אי-פעם לומר לך הכל,
האם תוכל להבין כי גופי כואב ודווי מעצב
המעיק על כל נשימה.
עצמותיי עורגות לתקווה אחת -
לנשום את כל מאוויי דרך לבך,
לעשות מדיטציה ויוגה לנשמות
שלי ושלך...
למען נזכור ולא נשכח. |
