עכשיו,
כשהאהבה נשארה ויותר מזה כלום.
חלל, אור עמום שמהבהב מתוכו
כמו אומר לנו שהגיע גם תורו להיכוות.
אני הייתי שלך,
אני עדיין.
אך כוחות לא נותרו בי אליך
לכל שאתה, בעצם.
כי אתה,
את עולמך שלך אתה רואה, ותו לא.
אני את עולמי שלי מצווה להחשיך
עד כי אין לו מקום יותר.
אין לי מקום אצלך.
ומהו שלומך היום? ספר לי.
כי אני את שלומי איבדתי משכבר.
אהבתי אותך.
אני אולי עדיין.
אך מה זה בך שכה אמין לעצמו
מה זה בך שמאבד אותי פתאום
ומשתק רגשותיי
משתק את כל אושרי, בעצם.
תודה לך,
היית לי לחיות מסוימת וזמנית.
אך איתך זה קרה,
כשעזבוני האושר והצחוק, עזבה גם התמימות.
נעלו כולם הדלת ונסעו לשלום.
ועכשיו,
אני בדרכם.
כשהאהבה נשארה
והיתר תם ונשלם. |
