ושוב אתה אוסף את השברים
ושוב אתה עוצר מול התמונה
הדם שלך זורם בכל החדרים
אולי עכשיו זאת הטיפה האחרונה

ושוב בין הקירות שקצת קרים
ושוב על המיטה שקצת קטנה
עכשיו הם מרגישים מנוכרים
אולי זאת סתם אלרגיה משונה

והילדה בבית שממול אולי עדיין שם
ספר לה על מקום אחר (שתאמין שהוא קיים)
ספר לה על הילד ששיחק ולמד וצחק ונרדם  
שלא ידע שגם הלילה כבר הולך ונעלם
ספר על החלומות בשמש ועל איך נרטבת במבול
ספר לה על הילד שפעם גר בבית שממול

ושוב אתה תקליט אחד מרים
והוא חוזר על מנגינה קצת ישנה
אתה תחזור עכשיו אל כל החברים
כמעט ששום דבר לא השתנה

ושוב הזיכרונות המוכרים
ושוב אתה סתם ילד בגינה
איך התחלפו הכאבים באחרים
אולי עכשיו זאת התקופה של השנה

והילדה בבית שממול אולי עדיין שם
ספר לה על מקום נפלא (אז תדמיין שהוא קיים)
אל תספר לה על הילד שפחד וצעק ובכה ונדם
כך לא תמצא שוב את הגבר שמאז הולך ונעלם
כי גם עכשיו יוצאת השמש ואחר כך עוד יבוא מבול
אז תספר רק על הילד שאהב את הילדה בבית שממול.

©