אתה יוצא מהמיטה אל המראה שמביטה
זה רק עניין של השקפה, אולי בכל זאת בסדר
אל המראה והזיפים, אל הפנים העייפים
אל ארוחות של אלופים, כל יום כאן זה עוד בית ספר
ויש מחשב נייד טוב ועיפרון ישן צהוב
אבל אין בשביל מי לכתוב איזו סיסמא איזה מסר
אל הקפה והאדים, אל ארוחות של מפסידים
והקפה דווקא טעים אבל מה עם היתר?
אתה יכולת להיות מוכר כמוהו לפחות
הוא לא קפץ מהגג, תקפוץ אתה ממרפסת
תבחר מילים יותר קרובות למחשבות העצובות
מספיק עם שורה אחרונה מפספסת
אבל עכשיו מול המראה אין שום אסתטיקה טהורה
אתמול יחזור היומחר תתחיל מהתחלה
אז אתה בורח אל הרחוב, מזל האוטובוס קרוב
גם זה עושה לך קצת טוב, לעזאזל חדר כושר
שם באולם של האלים רצים כולם על גלגלים
והמשקולות יותר קלים אבל לא תמצא את האושר
וזה כזה עולם מוזר, אתה חי יפה מת מכוער
גם המשפט הזה מוכר, אולי אמרו את זה קודם
לפניי לא משנה, עכשיו אתה כבר לא זוכר
חיקוי של מישהו אחר, היה שם משהו בטח לפני
אתה יכולת להיות מוכר כמוהו, לא פחות
אבל זו לא רק טליה, עוד משהו חסר פה
החיבוקים והבדיחות עם נפוחים במסכות
זה לא שבעיר יש מחסור בשרמוטות
אבל אתה בתחנה וטליה שוב פעם לא עונה
אתמול חוזר היומחר תתחיל מהתחלה
אתה נכנס אל המיטה ומתיישב אחרי דקה
הדיסק משאיר בך שריטה, אתה חייב להקשיב שוב
והדממה שמעיקה, ההסכמה שבשתיקה
אם לא תבכה היא מצחיקה, עכשיו בכל זאת יש טישיו
ולא ישנת כבר לילות כי אתה חושב המון על זאת
בשביל שתאמר לך "לילה טוב" תסכים להיות ער לנצח
והמילים שלך קצרות, והשעות הן לא עוצרות
והדקות אותך דוקרות, היא תואשם עוד ברצח
אתה יכולת להיות מוכר כמוהו לפחות
ולא איזה בינוני אנונימובנאלי
תכתוב שורות פחות קצרות, תגנוב מילים מעוררות
שיעצבנו את הבתולות כמו "זיון" ו"אנאלי"
אבל המחשבות עכשיו... אפשר לחשוב, גם הוא חשב
אתמול חזר היומחר תתחיל מהתחלה.
© |
