פרק חדש מתחיל בחיים
בלי אמא, בלי אבא, בלי הרבה חברים,
סופו של היום, תחילתו של הלילה,
אולי בעצם הכל היה כדאי לה,
עזבה למקום טוב, עזבה למקום אחר,
פרק חדש שלא ייגמר.

ימים לא קלים, זכרונות ארורים,
עוד פעם, עוד בירה, ואין לי חיים,
לא שונה, לא רוצה תהילה בעולם,
מנסה להיות ממש כמו כולם.
ואמא לא כאן, והיא לא תחבק
הדמעות כבר יורדות אבל אני מתאפק.

מחר אני אבכה, מחר אני ארגיש,
כי היום לא הספקתי לומר קדיש,
כאב נצחי שילווה אותי עד תום,
כל שניה, כל אישה, כל חבר, כל מקום.
ואמא לא כאן ואף פעם לא תהיה,
כשדמעה תרד וכשחיוך יעלה.

עצוב לי לומר, אבל זה העיקר,
רק בן שמונה עשרה וכבר מבוגר,
לא אמר, לא בחר, זה מה שנוצר,
פרק חדש,
זה מה שנשאר.