לירון חיליק / תקשורת לקוייה |
ואני רק התחלתי להבין את שרמזת.
"בכלל" הבהרת כששאלתי מה נותר,
"כלום".
לא הסתכלת עלי אפילו כשעיניך חלפו על פני,
השנאה עטפה את עצמותיי,
מתחה את שריריי,
התישה את גופי.
רגשותיך נגעו ברגשותיי,
ולמרות האטימות הנראית לעין
עיניך גרמו לעיניי לדמוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|