לפעמים כשאתה מקשיב
רק לעצמך
שומע רק
את רחשי לבך
את השקט הסוער בתוכך
אתה מרגיש ריקנות
שמשתלטת בעדינות
שעוטפת כל תא
זה כבר לא אתה
נעלמת מבפנים
הכול חרוט, תווי פנים
כלום לא מרגיש ולא נרקם
אפילו החיוך כבר נעלם
ובתוך אותו מסך אפור
מביטה בך נקודה של אור
מחכה שתבחין
שתקווה ותאמין
שתיגע ותתקרב
שבעצמך תתאהב
שתאיר את החיוך
ותבין שבחיים
לא תמיד הכול חשוך
רק צעד קדימה
ועוד אחד זה כבר שניים
להרים ראש
שתי ידיים להאריך
ומשם הכול מעצמו ימשיך
לגעת, להרגיש, לרצות
ואת החיים עד תום למצות