|
לפעמים כשאתה מקשיב
רק לעצמך
שומע רק
את רחשי לבך
את השקט הסוער בתוכך
אתה מרגיש ריקנות
שמשתלטת בעדינות
שעוטפת כל תא
זה כבר לא אתה
נעלמת מבפנים
הכול חרוט, תווי פנים
כלום לא מרגיש ולא נרקם
אפילו החיוך כבר נעלם
ובתוך אותו מסך אפור
מביטה בך נקודה של אור
מחכה שתבחין
שתקווה ותאמין
שתיגע ותתקרב
שבעצמך תתאהב
שתאיר את החיוך
ותבין שבחיים
לא תמיד הכול חשוך
רק צעד קדימה
ועוד אחד זה כבר שניים
להרים ראש
שתי ידיים להאריך
ומשם הכול מעצמו ימשיך
לגעת, להרגיש, לרצות
ואת החיים עד תום למצות |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.