7.4.09

את מפסידה.
את מפסידה מאחזים. את מאבדת.
אחד אחד הם נשמטים, מתפוגגים.

כבר לא באמת זקוקים לך.
אם את בת-מזל ויש לך בעל
לפחות הוא...
אם יש לך כסף, אולי הילדים
הנכדים שאוהבים גרים רחוק...
אם יש מזל, את עוד עומדת על רגלייך
אם יש מזל, את עוד רואה, שומעת
טועמת, מסוגלת ליהנות .
לאט לאט נדחקת למקום של: אל תפריעי,
אל תדרשי יותר מדי,
שבי בשקט,  
אל תדרשי יותר מדי.
תהיי נחמדה, לא תובענית.

כל שהיה עולמך,  ופשוט, וברור, ושלך,
כבר נמצא בסימן שאלה:
עד מתי,  ובאיזו מידה זה עדיין שלך?
העולם מסביבך משתנה, את מפסידה
מפסידה מאחזים, מפסידה נקודות,
מפסידה לשנים
מפסידה מול פגעי הזמן, החיים, הבריאות
מפסידה חברים, מפסידה משפחה...

בני גילך - הם לאט  נמוגים
(ולרוב לא בשקט. בכאב,  בניוון הזיקנה המכוערת)
נעלמים  מורי-דרכך, ענקי הרוח,
אליהם נשאת בהערצה עיניים
והלכת אחריהם בלי לשאול.

אם היה לך כסף, היית מטיילת היום בעולם
שואפת אוויר פסגות בהימליה
קופאת מקור בסיביר
רואה ארמונות, אנשים, הרים גבוהים וצחיחים
או ירוקי עד ועוצרי נשימה,
פלאי הבריאה  ופלאי היצירה האנושית. את חושבת:
פה ושם גם עשיתי דברים, והספקתי לטעום בעצמי.
עכשיו זוזי. אל תטרידי, אל תשאלי יותר מדי...
העולם נשמט לאטו מידייך
הוא שלך פחות ופחות.
כל מה שהיה כה ברור, כבר איננו ברור יותר כלל.
את נלחמת, את לא מוותרת
אבל, את מפסידה.
את מפסידה בקרב.