ג'ני פקמן / נוכח האבידה |
איך תמיד
הדממה שלך נקטעת
כך,
בנשימה דקה.
הלוא ביקשתי אך
לדעת,
אך להכיל
אותה שתיקה.
ורק
הרשת התהדקה,
אני ניטעת -
שרויה בקיפאון
האדמה.
בכוח כל השורשים,
אף שם
אין נחמה;
אך מחילה אין מבקשים,
אני יודעת,
בעוד ידך כה רחוקה.
18/2/08 לניסן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|