|
האני התעופף
מתחתיו מדבר
שטוח חולי ואחיד
פה ושם בצבצו
סלעים קדמונים
קבורים בחול
משונני קצוות
אבנים מוכרות
כאלה שהפך והפך
אם נדמה היה לרגע
שיש בהן חדש
שונה
התאכזב עד מהרה
אלה ראשי
אותן האבנים
הישנות, השחוקות
שמבצבצים
פה
ושם
לפני כן
היו שם
שדות קוצים
דרדרים,
חרולים
צהובים
אפורים
אפילו
עצי שיטה
שדופי רוח
וביניהם
ומתחת לאבנים
עקרבים
ונחשים
מילים משוננות
לפני כן
היו עשבים
נמוכים וירוקים
נאכלים
על ידי
כבשים
שדופות
לפני כן,
היו מעיינות
שופעים
מים חיים
וערבות בוכיות
מזילות את
ענפיהן
והיו הכבשים
רכות
דשנות
ומלאות
הרהורים
של צמר
המטעים
עמוסי פרי
והאשכולות
עסיסיים
מטיפים
יין
וההרים
הגבוהים
תחמו את
האופק
וביניהם עמקים
קניונים
אדירים
והסתובב האני
שיכור משפע
האומללות
צריך רק לבחור
הכול שם
ממתין שייקח
וינכס
ויתפאר ויתהלל
ויניח על הנייר
או ישגר
פרצי תקפים
במרחב הקיברנטי
שפע
שלעולם
לא יתכלה
ועכשיו
---
|
|
|
אפשר לסגור כבר
את הפה, דוקטור
ליבוביץ'?
האיש האדום
מהצד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.