בזמן האחרון, אולי מאז הריב הגדול שהיה לנו אני מרגיש שמשהו
השתבש (קשה לי להסביר איזה ריב זה מרוב ריבים וזה גם קצת עצוב
בפני עצמו - אבל אני מתכוון לריב הנוראי על הסקס וזה מרגיש לי
כל כך טיפשי לכתוב את זה אפילו עכשיו).
בזמן האחרון, יותר מתמיד, אנחנו מתעסקים בלריב, להתווכח על
שטויות לבקש סליחה ולהשלים, ואז שוב לריב. וזה עוד במקרה הטוב
כשאנחנו מדברים. קשה לי להגיד לך מתי בפעם האחרונה דיברנו שיחה
רצינית. מתי בפעם האחרונה שכחנו מהריבים, ופשוט נהננו אחד
מהשנייה.
אני מרגיש שבדרך איפשהו איבדנו את עצמנו ואת מה שהיה לנו
ונשארנו עם משהו חלול... צללית של הקשר המדהים שהיה לנו.

אבל את יודעת מה הכי גרוע? שאנחנו אדישים למצב הבלתי נסבל הזה.
אנחנו אדישים לקשר שלנו. אדישים אחד לשנייה. אדישים לכל הריבים
האלה. במקום לנסות לתקן את העולם כמו ילדים קטנים, כמו דון
קישוט, כמו שאני ואת היינו בהתחלה - נראה כאילו השלמנו עם זה
שממש טבעי לריב כל שנייה. התעייפנו.
זה טבעי לריב - ואני לא מתווכח עם זה. כל זוג רב לפעמים.
אבל כמה? ולמה לעזאזל? למה? (וזאת השאלה היותר חשובה)
למה לריב על שטויות? למה לא לוותר לפעמים? להתפשר... לנשוך את
הלשון... ואני מדבר עלי כמו שאני מדבר אלייך. שנינו צריכים
ללמוד מה זה איפוק.

אני יודע שעד כאן זה נראה כאילו אני תוקף אותך, אבל אני קודם
כל מאשים את עצמי בהכל.
אני, לא פחות ממך, מתחיל ריבים. אני אדיש בטירוף לקשר שלנו
לאחרונה. אני אידיוט, אני מניאק - באמת. אני מתנהג אלייך
לפעמים כמו חתיכת בנזונה, נכנס איתך לריבים על קטנות, מתעסק
בקקי וזאת לגמרי לא הדרך להציל את הקשר ולשים אותו במקום יותר
טוב, למרות שכנראה שהתת מודע שלי חושב שכן והוא גורם לי לעשות
כל מיני שטויות.

אני רוצה שתדעי שאני מרגיש שהשתנתי... קודם כל התגלחתי ואז קצת
הארכתי את השיער. אחרי זה שמתי לב שאני נהנה מזרם מים קרים
יותר ממים חמים. לא.. ברצינות. אני מרגיש שקצת השתנתי לאחרונה
ובאופן מוזר גם את השתנית אפילו הרבה יותר אבל אולי קצת לכיוון
אחר.
הקטע הוא שלפני שנה וקצת גם אני עברתי שינוי ענקי בחיים. מה
ענקי? מטורף.
אבל המזל הענק שלי היה שאת היית שם לתמוך בי ולאזן אותי, כמו
שאני לא כאן עכשיו לתמוך בך ולקבל את השינוי שלך באהבה כמו
שאני מקבל כל נקודת חן יפה בגוף שלך. ועל זה אני מצטער.

את בטח רוצה לדעת למה אני מתכוון בשינוי.

קשה לי להגדיר לך הגדרה מדויקת. אני חושב שהמקור של השינוי הוא
שאת פחות תלויה (תלותית?) בי. את פחות צריכה אותי. את פחות
מופנמת ושקטה ויותר ופעילה ועצמאית. את פחות צריכה אותי, פחות
שמה אותי בראש סדר העדיפויות. ולוקחת את הקשר הזה קצת מובן
מאליו. את פחות יוזמת. פחות מעניין אותך כל פרט קטן בחיים שלי.
את כבר לא רוצה לדעת עלי הכל, את כמעט לא שואלת שאלות ולא
בדיוק מתעניינת. כמובן בהקצנה.
זה טוב וזה רע. ואני חושב שצריך למצוא את האיזון בשינוי החדש
הזה כמו כל דבר בחיים.

אני רוצה שלא תהיי תלויה בי (וזה מזכיר לי איזה שיחה שניהלנו
באיזה אחת בלילה, לפני כמה חודשים), אני לא רוצה שתזדקקי לי
ו"תידבקי" ושטויות כאלה. עברנו את הגיל. עברנו את השלב הזה
בקשר שלנו.
אבל אני כן רוצה לדעת לפעמים שאת צריכה אותי. שאת מתגעגעת אלי.
וזה חסר לי. זה חסר לי בטירוף. אני מרגיש לפעמים שאני לבד בקשר
הזה. שאת כל כך אדישה אלי.
אני רוצה שתקנאי בי. שתכעסי עלי שאני מדבר עם בנות אחרות. אני
רוצה שתבקשי ממני לספר לך כל דבר קטן שעשיתי היום. אני רוצה
שתשאלי אותי שאלות עלי שתמיד רצית לשאול, שאלות על העבר שלי,
על דברים שאת עדיין לא יודעת עלי.
אני רוצה שתבקשי שאני אשיר לך שיר ותשמעי אותו עד הסוף. אני
רוצה שתציירי לי ציור, תכתבי לי מכתב, תפתיעי אותי.
ואני רוצה שגם אני אקבל את הכוח המטורף הזה לעשות את כל הדברים
האלה בחזרה, כי שוב - אני מדבר אלי כמו שאני מדבר אלייך.
אני רוצה שהקשר הזה יחזור להיות כמו פעם.
אני אוהב אותך.
בואי תעזרי לי. בואי ננסה לחזור להיות כמו פעם. כי כרגע אנחנו
הולכים לכיוון רע ואני בחיים בחיים לא רוצה לאבד אותך. אני
מתגעגע אלייך. גם כשאני איתך אני עדיין מתגעגע למשהו שהיינו
פעם. משהו תמים יותר ופשוט יותר. אהבה מטורפת, חדשה, צעירה. לא
היה לנו איכפת אז מכלום. היינו נפגשים 10 שעות ביום והיה לי
טוב עם זה. לאן כל זה נעלם?

בואי ננסה להחזיר את הכל. בואי ננסה לתקן את העולם. בואי נציל
את הקשר הזה. בואי נפסיק לריב על שטויות. בואי נדבר... נדבר
הרבה. נהנה אחד מהשנייה. נעשה מלא דברים ביחד.
אני אוהב אותך ואני מרגיש שאם לא נשנה משהו האהבה המטורפת הזאת
תהפוך בקרוב להרגל או לסתם משהו מזויף וחלול. זה לא אנחנו.
אנחנו יותר טובים מזה.
אני לא רוצה להיפרד. באמת שאני כלום בלעדייך. את החיים שלי
ואני רוצה לחיות איתך ולעשות לך ילדים ובסוף להזדקן איתך ביחד.
כואב לי המצב הזה לאחרונה ואני נחוש כמו שלא הייתי נחוש אף פעם
לתקן אותו. להחזיר את המצב הזה, את הקשר שלנו, למה שהוא היה
פעם.
לא,
למשהו הרבה יותר טוב.

ולסיום - שיר שכתבתי לך באיזה עמדה באיזה מוצב, על איזה הר
מושלג וקר, אי שם על גבול לבנון, ברגע מטורף של געגועים אחרי
סופשבוע מדהים איתך ולפני סגירה נוראית. בבקשה אל תצחקי... אני
יודע שזה יהיה קשה בשבילך.

געגוע

המרחק והזמן לא ייקחו אותך מכאן,
כי המקום שלך שמור בלב שלי
הגעגוע - רק יסור עצמי

יותר נוח לדמיין שאת איתי
מייעצת, מספרת לי עלי,
מחבקת, מנשקת עד בלי די,
כמו שעשית בשישי

עוד שבת ועוד אחת
ונשוב להיפגש.
הזמן זז לאט אבל אני לא מתייאש,
כי אני יודע שאת מחכה לי
כמו הקור לאש.

אני מתגעגע אלייך.
כמו בשיר אבל הרבה יותר. בואי ננסה להיות כמו פעם...
יותר טוב מפעם.
אם את תהיי איתי אני בטוח שאני אצליח, כי כל פעם שאת איתי הכול
מסתדר בסוף.
בואי נבוא לכל הסיפור בגישה טובה ויהיה טוב (כמו שלימדת
אותי).



אוהב אותך כל כך,
הנזל דאק