בתקופה כזו מוצאת עצמי
מציצה אחורה מעבר לכתפי
בציפייה דרוכה
אחר כל מכונית לבנה
החולפת על פניי ברחוב
אולי יום אחד אפסיק לחפש
אוכל להרפות
לאהוב פחות?

פה ושם סופגת תהפוכות נפש
מנגיעות בסתר
במקומות שאתה לא רואה
עקבות שפיזרת באוויר
כמו שבילים של סוכריות על מקל
בתוך שדות לא חרושים
למחצה
נגי
מה את עושה
עה
את על רברס
נגיעה
זה לא ככה
זה להיפך
אין מכונות שמטשטשות את הזמן
אין מציל בשלולית הזאת
ואין גיטרה ספרדית ברקע
יש רק סיגריות
וגם הן כבר עושות ייסורי מצפון

ומי היה מאמין
שזה סופו של כל בלון
שצחנת הספקות והסיגריות
מילאה בו כל נקבובית
עד שהתפוצץ

ושחבר ועמית זה בכלל לא אותו דבר
אבל הכי עמית שאי פעם הכרתי.

לגרד את הגוף מיואש.
זו לא הגלידה שהזמנתי.