ויק ברונשטיין / אתה ואני |
ידייך אהבו את גופי
שפתייך הטריפו את שלי
כך מצאתי את עצמי יושבת ברוטשילד ב6 בערב וחושבת
עליי ובעיקר עלייך
ועד כמה מפחיד אותי שאתה יחיד ומיוחד בעולם
וכמה חבל שאתה לא שלי
חזרתי הביתה והתעטפתי בשמיכה כאילו הייתה אתה.
8 וחצי בבוקר
הקפה של הבוקר מר היום במיוחד
צפירות אנחות ועלים מרשרשים
העולם ממשיך כרגיל ואני תקועה מתמיד
אז אולי תלך
כי אתה יכול לשבת לי בתת מודע כמה שבא לך, אבל בבקשה תפסיק
להופיע לי במחשבות, יש לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|