פַּעַם הָיוּ לִי פָּנִים וְגוּף
פַּעַם הָיִיתִי אַחֶרֶת
כְּמוֹ חַיֶּלֶת הָיִיתִי עוֹמֶדֶת בְּמִסְדָּר
בְּמִגְרָשׁ חוֹל מֻקָּף בְּרוֹשִׁים סְמוּיִים מֵהָעַיִן
הָיָה מְסַדֵּר אוֹתָנוּ בְּשׁוּרוֹת קְצָרוֹת
וּפַעַם בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת
כְּמוֹ כֻּלָּן בְּבִגְדֵי-חַג הָיִיתִי נֶהֱדֶרֶת
הוּא חָשַׁב שֶׁאֲנִי יָפָה
אֵיךְ הָיָה מְדַקְלֵם בְּקוֹל כְּשֶׁהָלַךְ אִתָּנוּ
בַּשָּדוֹת
קוֹרֵא אוֹתִי בְּהַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת
רָצִיתִי כָּל כָּךְ לִהְיוֹת הַיְּחִידָה
זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ אַהֲבָה.
אֲבָל יוֹם אֶחָד מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה
הוּא הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט מוּזָר
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה קָרָה
אֲנִי הַמִּלָּה הַמְּחוּקָה
זוֹ שֶׁנֶּעֶלְמָה
זוֹ שֶׁהִפְסִיקָה לָלֶכֶת בַּשָּדוֹת
זוֹ שֶׁלֹּא זוֹכְרִים אֶת שְׁמָהּ
זוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה עַל דַּף הַטְּיוּטָה.