עוטפת את עצמי בשמיכה שמחממת דאגות
מסתירה חולשות
אתה בא אליי, לוחש לי הרבה
אומר בקול רם וצוחק
חושבים על השקיעה שלא תאחר לבוא
מסתכלת לעבר החלון וככל שיורד הערב יודעת שמכאן לא תלך היום.
כלכך הרבה מה לחוש, להפנים ולדעת שהסיטואציה הזאת מותירה
שתיקות.
משחקים איתי בתשוקה, אני השחקנית הראשית הרי.
אתה מרים אותי על הידיים, מחבק אותי בכל הכוח הולך איתי עד סוף
המסדרון
תוריד אותי לאט אני שבירה.
תחבק אותי חזק כדי שארגיש את הלב שלך רץ.
בחוץ עדיין יחסית בהיר, סוגרת את התריס ואנחנו נחייה את הסרט
של חיינו.
אנחנו עושים אהבה, לא רק מזדיינים.
הרבה תלוי בבורא עולם אבל לא כדאי להתגרות בגורל.
הנשיקות שלך, שלי, אנחנו בתוך עלילה מתמשכת.
אני לא יכולה לסלוח לאחרים, שבגדו, רמסו כל טיפת אנושיות שהיתה
בי והייתי צריכה
לבנות מחדש.
עוד אחד שירצה רק חלקים בגוף שלי.
עוד אחד שילך איתי ועם עוד כמה אחרות.
עוד אחד שיתפוס מעליי כאילו הוא איזה מלך.
עוד אחד שיעז לדבר אליי לא בכבוד המגיע לי,באנושיות.
אני לא מוכנה להקריב יותר.
לא מוכנה לחוש יותר תלויה באחר, לסמוך, להתכוון לשחרר את עצמי
ממעגל קופידון התובעני,
המסחרר חושים והאנרגיות שמתחלשות.
בתוך פאזה של תמימות אני רופטת היגיון, למען השם.
והתועלת היא להבין טעויות והגיע הזמן ללמוד.