הכאב עולה, לא ברור לי מדוע,
זה כאב שמוכר, כאב קצת הזוי,
זה כאב שנזכר באותו געגוע,
זה שנמצא שם לזכור את כל מה שעבר,
הוא מזכיר מציאות שעל דלתי מתדפקת,
הוא חודר את חומות ההכחשה השחורה,
ובחדר - עצוב, לבד הוא חודר באימה משתקת
מנסה להזכיר שכל יום - הוא יום שנגמר.
מהרהר, משותק לי מפחד
מנסה לברר איך לייחד את היום -
כל דקה בין אצבעותי שוב חומקת,
ושוב לא ניצלתי את נפלאות האתמול.
ובחוסר שינה אך בחוסר מעש
כשהכאב - אבוקה להאיר את דרכי,
בוחר לי נתיב - מתעלם מהפחד,
כדי שדקות המחר יוכלו להטיב גם עימי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.