בין העצים העבותים שמחה והילולה
ארי זקן הכתיר עצמו למשול בממלכה
הקרנפים רטנו מחו, פיל את חדקו נשא
לא יתכן מחטף כזה בלב הממלכה.

הלך הפיל לנמלה שאל את דעתה
הנידה מחושים אל על ואצה לדרכה
המשיך הפיל במסעו פגש ארנב קטן
הציע לו את המלוכה אך הארנב נמלט.

בראש העץ צייץ פשוש ובזנבו קשקש
לא יתכן שבצפרים ימלוך ארי זקן
פרש כנפיו המריא אל על לקן הנשרים
הציע את הממלכה לזקן הנשרים.

כינס פשוש בראש עצים, עורב, יונה, ודרור
לדון בסוגיה רמה, לדון בכובד ראש
וממקורם יצא ציוץ אל שאר הציפורים
הנשר הוא מלכם הרם,אותו יש להמליך.

רגז בלבול בן בלבולים פרש כנפיו ועף
אם מלך לא אוכל להיות עדיף להיות אתם
והחוגלה הערמומית גם היא פרשה כנף
עדיף לדגור על הביצים בקן שבמדבר.

הנה ראו חיות הבר יש מלך לציפור
פנו הם לשפן, שהוא בהן ישלוט
חייך שפן וסר לדרכו בגזר שם עיניו
אני קטן, רגלי קלות, פנו לארי גדול.

החיות שוב נאספו ישבו לעוץ עצה
זאב ממאורתו יצא, וצב ביתו נשא
ישבו, החליטו פה אחד שהארי מלכם
בו ביום קשרו לו כתר מזהב טהור.

ובלב לבו של היער, שמחה והמולה
זוג מלכים ישלטו בו וכתר על ראשם
הנשר מלך לציפור, ולחיות אריה
היער שב לקדמותו, ארמון לכל יהיה.

©