את המילים המיוחדות חומדת, חומדת מילים מדויקות, חומדת להיות
ממקבלי המילים המדויקות מהשמים. עשי עדות בחייך, חמדת אהבה.

רוצה לאהוב אותו כל הזמן, לאהוב כל דקה חיה ומדויקת דקה אחת,
רצף נצח.

רצתה להמציא למציאות הנמצאת מילים מדויקות,
להלוות להווה מהמילים המדויקות שחמדה.

הבטתי בבאר השחורה, קבורה שם האהבה, עובר פועם במעמקיה,
המילים המדויקות חשובות. חשוב לדייק במילים. אמרו המלאכים.

קר בירושלים, חם בניו יורק,
דחוס הרעש בשתי הערים.
כל עיר הייתה פעם יער,
יער ערום מעצים,  
יער בטון ומגדלים.
סתומים האורות בעיר,
סתום האור, הוא אויר.

בלבלת בין ניו יורק לירושלים. יקרה ירושלים ואוירה עכור היום,
סתום האור בבאר.

גילויש הרה בירושלים. גוררת רגלים נפוחות בסמטאות הריקות, עיר
ללא הומור. אין הומור בקדושה. אין פרות קדושות מצחיקות.

"אני פרי פרוע. פרה הרה. נבלעתי ונבעלתי חמש פעמים, בחודש
הראשון של השנה. בחודש השמיני של השנה, חם בניו יורק, קר
בירושלים"

זוהר עטף אותה בשמיכה עבה

"בלי שאלות זוהר, בלי שאלות"

זוהר מטייל עם גילויש בירושלים, כמעט כל ימי חייהם.
נולדו בזמן אחד בבית חולים אחד
האמהות, שכנות, שנאו ואהבו גבר אחד,
נאלצו לשים את התינוקות באותו לול.
ביום שנולדה גילויש, נהרג אביה במלחמה קצרה, בקיץ של אהבה.

גיליוש מעולם לא חלמה על זוהר, מורגלת בו, הוא תמיד לצידה,
מימד זכרי שלה, אח תאום, שכן קרוב.

רוצה זוהר להביא את האלוהים לעולם.

"אני רוצה להביא אותו לכאן ללא מתווכים. אני רוצה לשחרר את
האור החסום במעמקי האבן."

זוהר משחרר רעיונות לשמים. רעיונות משונים


"אני אהיה האבא של התינוק שלך"

"עזוב אותי זוהר"

"אני אטפל בו"

"לך הביתה ליצן"

"יש לך חום, אולי את חולה"

זוהר מאמין שכל אדם יכול לחולל ניסים
 
"מילה דרמתית "לחולל ניסים" כל כך דרמתי לחולל ניסים
אני רוצה לחולל ניסים בטבעיות של נשימה."

"אולי ניסים הוא האבא"  

את עדין חושבת מי האבא?

"חשוב לי שהילד ידע מי האבא שלו, מי המשפחה שלו, שלא יחיה
בערפל גנטי"

"אני אהיה המשפחה שלו.
גיליוש יש לי גילוי: אולי תחשבי שאני מטורף, אבל ברגע זה ממש,
בניו יורק, יושבת אישה כבת ארבעים בחדר גדול מול מסך גדול
מתופפת אותיות עבריות שחורות על מקשים לבנים. אני רואה את
האישה הזאת מניו יורק, היא יוצרת אותנו. היא המציאה לנו את
השמות זוהר וגיליוש, היא הכניסה אותך להריון. היא גורמת לך
להרגיש קר בירושלים באמצע אוגוסט, היא גם מופתעת ממה שיוצא לה,
היא לא ציפתה לנו בבוקר, כשישבה מול המסך מזיעה מלחץ מתפללת
שישחררו לה מילים מדויקות מהשמים."

"תפסיק זוהר אני משתינה מרוב צחוק."

גיליוש מורידה את השמיכה חם לה עכשיו. זוהר מדליק את המזגן.

"כשאלוהים יתגלה כאן, תהיה מהפכה בלתי נתפסת של התודעה, הענין
לא פשוט גיליוש, זאת לא גאולה פשוטה,  האדם "האשם תמיד" ישתחרר
מבדידות קולקטיבית, מהעריריות המוגבלת של ההכרה, החויה הצרה
והמצומצמת של האני. האנטליגנציה תתמיר, תשתנה השפה, שוב לא
יהיה האדם ישות עליונה תודעה מדברת יחידה על פני האדמה. תארי
לעצמך, אנושות שמנהלת יחסים גלויים אם תודעה עליונה ממנה,
האלוהים שלה. ראית את כוכב הפרא?"

"זוהר הרעיונות הללו שאתה מדבר עליהם, הם של האישה הכותבת מניו
יורק, לא שלך."

"כן כן, הבנתי אותך, את רוצה שאסתום"

"אני סתם, זוהר, באמת, סופרת סתם את שבועות והימים. ילד מתרוצץ
בי. יש בתוכי חיים. תרגיש זוהר, תרגיש את הראש שלו."

זוהר מלטף את הבטן המתוחה.

"הבטן שלך מהפנטת אותי.
אני אביא את אלוהים. אלוהים חי כמוך וכמוני. זאת הגאונות
האלוהית, היא מהפנטת את התודעה שלנו, היא יוצרת אותה, כמה
מופלא ונדיב מצידו שהאלוהים נותן לנו לפתח תודעה עצמאית."

"זוהר, אתה יודע שאני לא מאמינה באלוהים, אין לי חשק לנהל אתך
שיחה פילוסופית. אבל באמת אין סיבה להאמין בקיומו של אלוהים כל
שהוא. הפנאטיות הדתית גורמת לכל הרע בעולם הזה, רק תראה מה
קורה פה בעולם שלנו."

"חמודה את לא מבינה שהפאנטיות הדתית היא פרשנות בשם האלוהות
ולא האלוהים עצמו. זאת טעות יסודית של תפיסה. תראי את
הקפיטליזם החילוני, הוא אנוכי ורקוב. וזה לא דת, זו בלימה
תודעתית, יתמות ושחיתות, התמכרות לכלום, לכסף ומוצרי צריכה.
יבוא יום ולא ישאר מה למכור. את כל העולם כולו נמיר לכסף,
העצים, המים, האויר, האדמה, המינרלים הרוח והנשמה האנושית הכל
ישנה צורה לכסף. כשיכרת וימכר העץ האחרון ויהיה לכסף, לא יהיו
כאן חיים. נשאר כולנו במדבר כסף עקר מלא במספרים ריקים בלי
אויר לנשימה".

"זוהר אתה מגזים. אפשר ונחוץ להיות מוסריים אוהבים אנושיים
מבלי לערב אלוהים."

"את מודעת לעובדה שכל מוצר וכל חפץ שקיים בעולם הזה הוא אשפה
בפוטנציה? אנחנו הולכים לטבוע בזבל הצרכני שלנו."

"אני מסכימה איתך. אבל מה הקשר לאלוהים?"

"מילים מרפאות, גיליוש"

"אתה לא מתיחס למה שאמרתי לך עכשיו"

"אני מתחשב בך. בקשת לא לפתח דיון פילוסופי על קיומו או אי
קיומו של האלוהים"


אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו... מוכנה לקרב.

"גיליוש אל תתחילי"

"ואתה אל תכניס לי את שפינוזה שאומר שבעצם השיחה אל האלוהים
מוכיחה את קיומו. זו סמנטיקה מילולית. אני מסכימה שזאת יהירות
לחשוב שאין בכל המרחבים האין סופיים של היקום אנטליגנציות
מפותחות או מימד אדיר ונסתר שקיים, יש לי דמיון ותבונה לדעת
שאנחנו לא התודעה היחידה שקיימת ביקום, וככל שאנחנו מגלים יותר
את מנגנוניו הנסתרים של היקום ומרכיביו, אנחנו מקבלים
פרספקטיבה רחבה וגדולה יותר על היקום ואוצר הדימויים שלנו
מתרחב."

"ומי אחראי לכל זה גיליוש? אלוהים. הוא שמשחרר לנו תובנות
והבנות בכל רגע, זה דיאלוג חד צדדי, דו כיווני, משני הצדדים."

"זוהר, אלו תהליכים אבולוציונים מקריים, אין לזה שום קשר
לאלוהים"

"בכל תהליך שיש בו חיים יש אלוהים, אלוהים זה חיים. נקודה. אי
אפשר להפריד בין האלוהים והחיים. כל הספקנים למיניהם חייבים
לדעת שהאבולוציה היא גם יצירתו של האלוהים, הדינאמיקה היא
אנטגראלית, מתרחשת בו זמנית. לחיים עצמם, יש יכולת התפתחות
עצמאית כי המהות האלוהית היא עצמאית, זה משמעות הצלם. או
במילים אחרות שעתוק שכפול של הדבר עצמו הבנת את זה?"

"ברור שהבנתי. ואני מודה לאישה הכותבת מניו יורק. לולאי הניו
יורקרית שהחליטה שאני אמורה להבין איתך ולא להסכים איתך לא
הייתי מבינה."

"את רוצה פיצה?"

"לא מותק יש לי בחילה מרב האויר שבמילים."

"תנשמי לבחילה"

"יש לי בחילה מלנשום, שוקן לוחץ לי על הסרעפת"

"מאוד מוזר לי שאת קוראת לעובר שלך שוקן."


"שוקן היה אדם מוסרי. נביא קפיטליסטי, ואיש הגות ורוח, הוא
הוציא לאור את ש"י עגנון, קראתי מאמר שכתבה עליו הנכדה שלו,
האיש היה אנושי, הומניסט וגאון. יצר הרמוניה נכונה בין חומר
לרוח בין צרכנות לאנושיות"

"וואלה את מוזרה."

"אני מוזרה!!! אתה מעיז לקרוא לי מוזרה!!!!"

גיליוש שלא תלדי לי כאן מרוב עצבים.

"ובקשר לתאוריה האנטגראלית הבריאתנית המגוכחת והלא מקורית שלך
לגבי האבולוציה והאלוהים אני רק רוצה לאמר לך זוהר, שבאותה
מידה, אתה יכול להוציא את אלוהים מהתהליך האבולוציוני ועדין
הוא יתקיים ללא תיווך אלוהי. אלו תהליכים טבעיים המתחוללים
מסיבת האנרציה הביאולוגית והכימית, חלקיקים מופלאים המשפיעים
זה על זה, מולקולות כמו אותיות היוצרות עולם מופלא ונשגב"

"אם את מדברת איתי על ברירה טיבעית ומקריות, אז יש לי חדשות
בשבילך, זו תפיסה מושרשת ומקובלת שאת מאמינה בה בלי מחשבה. סוג
של תפיסה בסיסית, הסכמת יסוד אוטומטית. אל תחשבי שאני שולל את
תורת האבולוציה כלל וכלל, אני פשוט לא מכיר אותה, ממש כמו רוב
האנושות. אבל זו השיטה והתפיסה המוסכמת, עד שיתברר לנו אחרת
ממנו."

ממי?

מ"אהיה אשר אהיה" ותדעי לך שאלוהים אוהב הומור, חשיבה יצירתית
ודיונים חופשיים על מהותו. ובמיוחד אנשים מוסריים וטובים שלא
מאמינים בו. אלהים אוהב אתאיסטים."

"איך אתה יודע מה האלוהים אוהב? מה אתה הדובר שלו? המשיח?"

"כולנו הדוברים שלו, כולנו משיחים עם עצמינו ואחד עם השני. על
תאמרי משיח אלא משיח מלשון שיחה. התודעה שלנו שייכת לאלוהים
החי. הוא חי, חכם, מגוון ובעיקר מפתיע. האלהים מפתיע אותנו
"אהיה אשר אהיה" אנחנו רק מגדירים אותו בדימויים, בואי ננער את
הדימויים המסורתיים, התפיסות הישנות, בואי נרענן את הדימויים
הארכאיים שלנו על אלוהים."



"אני לא מאמינה באלוהים אין לי דמויים על האלהים"

"מעולם לא ברכת"

"בודאי, אני מברכת כל יום."

את מי?

"אני לא יודעת את מי, את החיים"

"אז אנחנו מדברים על אותו הדבר, מכיוון שאסור שיהיו דימויים על
האלוהים ואם את מאמינה ברמות אחרות של התקיימות של תודעות "

"אם משהו יצר את העולם הזה כמו שאנחנו יוצרים בחומר זה..."

"אי האמונה באלוהים מיבשת את הדמיון"

"אבא שלי מת ביום שנולדתי, זוהר. הוא נהרג במלחמה קצרה שקראו
לה הנס. כמו ששת ימי הבריאה.

אני נושמת, הולכת, עוד מעט מולידה, חושבת, מדמיינת, עוד מעט
מניקה, יש לי דמיון שרוצה לפעמים לנוח. אני לא מאמינה באלוהים
אני לא מאמינה באבותינו. אני מאמינה באהבה, ברחמים, בחמלה,
בחסד, באור, בחיים, בשמחה, במוסר, זו בחירה זוהר. יש לי מוסר,
יש בי חיים, יש בי חופש, יש בי דמיון ואהבה"

"ואת לא מאמינה באלוהים"

"במי? איפה הוא? בתוכי? הוא חי בי בשתיקה או בלחישה חרישית"

"המשימה, אתאסטית הרה ומתוקה שלי, להביא את האל לכאן בחזרה, אל
הגלוי"

"ואתה, מאמין יקר שלי, צריך להרכין ראש בענווה ולפעול ביראה
גדולה, כי אין לך דרך ולא דעת בקודש."

ובכל זאת אני חושב שהאלהים מציב לנו אתגר מופלא. ואנחנו מתוך
הרגל של פחד ויראת קודש לא רואים עד כמה האלהים רוצה שנבקש
אותו להתגלות.
בואי איתי, בואי ונקשיב ביחד לפעימה החדשה והנעלמת שלו, ניקח
בשתי ידיים את האתגר המופלא הזה ונשנה את התודעה שלנו כדי
שיתגלה אלינו וילמד אותנו איך להתהוות ולהחיות.