ואני יושב כל הערב
כותב שירים במחשב
לוגם מדי פעם, מהכוס הקטנה
ואת מביטה בי
לא מבינה
כמה מילים יכולות לתאר
תחושה שנגמרת בבת אחת
ואני ניסיתי להסביר לך
שזה לעולם לא חולף
אבל את היית עסוקה בעניינים שלך
פעם מדברת עם חברה
פעם מציירת ציור, על בד נייר
אני יודע, יש בינינו חומות שלא ייפלו
ואיש מאיתנו, לא יסלק את האבנים שנפלו
כל הערב, כותב שירים
מחפש מילים
אולי יום אחד אבין
מה אני רוצה לומר
בלי שאסתבך
ואת לא תצטרכי, לחכות לי
שאהיה מוכן
אולי נצא לשתות, אולי ניכנס למיטה
ויש בראש שלי
אינסוף שמות,
הייתי רוצה להיות שם
אבל הכל בסוף כאן
בחדר הקטן, בין הספרים שלך לניירות שלי
ואת מחכה שאסיים לכתוב
עוד שורה, שלא מסבירה דבר
ואני מזמן שכחתי, מה רציתי לומר
אם אספר לך עכשיו, את מה שאני מרגיש
האם זה ישנה, את משמעות המילים?
וניסיתי לפרק את הכל לגורמים קטנים
אבל את הייתי עסוקה בעניינים שלך
פעם את הלכת לשתות קפה עם חברה
ופעם את יושבת במרפסת, מביטה על הרחוב
הלוואי והייתי יודע, איך לעשות את זה קל יותר
אני מוסיף מילה ומוחק שורה
בכל רגע, משהו משתנה
כותב שירים במחשב
יום אחד, אולי אקרא אותם
ואוכל להסביר לך
מה רציתי לומר
אם זה לא יישתנה, אם עדיין נהיה כאן
הלוואי והייתי יודע, איך לעשות את זה קל יותר
אבל בסופו של יום, את נשארת עם מה ששלך
ואני נשאר עם מי ששלי
אי אפשר להאבק בזה
את יושבת ומחכה שאסיים לכתוב את השירים
ואני משנה את המשפט, עכשיו זה אני שמחכה לך
הלוואי וזה היה קל יותר