קר בחוץ, השמש שבתה
ילדה שובבה לא שבה ביתה
אל היער, לעת בוקר נווטה
מעבה אהבתו בסתר אוותה
אך הזמן אבד לה, כי שנותיה קלות
ורגליה אל עבר-עתיד מוטלות
פוגשת בדרכה אלון וגם אורן
שלום מרגנית, שלום לך ציפורן
כולכם רעיי - נהמה לי שתיקה
וסייג לחוכמה בעלווה מריקה,
בעלי המחט ובנשות הסיכה
אך עצה אבקש ומי ימתיקה?
צלילי ערב נוטים, אולם הרעש נשקט
ובצד הדרך דוכן מקושט
אוהל נווט נבט וניבט
הפתעה מיוחדת - לקראת השבת
המרכולת מוצגת כמו לפני שורת דין -
מגבעת קוסם ושפנפנת מין
גלימה מקצועית ומסכת סוטה
כפפות לבנות ואזיקים לכפיתה
ולתוך המולה זו של סחר ומכר
שח לו בלאט רוכל נוכל נכר
את זקוקה לעזרה? שואל כן הקול
עונה היא ברוגז - אין אתה כל יכול?
הוא תופס בה בכוח, והיא מרוצה
לא בטוחה אם חלום או אם יקיצה
להקת ציפורים מן הצד מציצה
"ללא רחם", צופית מאיצה
תופס בפשתן, מותח הבד,
פוער בה חור, ובשמלה עוד אחד
רקמה פוצע, תחרה מאדים
נוגה וצדק על מיטה של זרדים
חובל בשבל, והמים עומדים
מטיל גזרה, ואין מתנגדים
מתיר אסורים מאתרים אסורים
מוריד סרטי תאוות בשרים
מחזה קורע עין
עבודת אורג מקנה קין
חן חנה לא חן
כשכרסם ברוכסן
והיא כרעה
והיא קראה
והיא נקרעה
לשתי ממלכות מאותה יריעה,
למלאכת קציר ומלאכת זריעה
קר בחוץ, הסהר נברא
גבירה נכבדה שמלתה כברה
מן היער כברת דרך עברה
כי בגרה ואין תוכה כברה
הזמן לא שלה, הן היא מאחרת
ורגליה נטועות בארץ אחרת
אך החיוך ממנה פורץ וזורח
כי זכתה לביקור לא צפוי מאורח
ועדיין לוטה העוטה בלבטים
מה תעשה עת יתהו מבטים
בניצוצות מאבק ובאניצי החוטים,
בניצי-החלב ובניצני השותים
בלי כחל ובלי שרק, בלי כפתור ובלי פרח
דומם מביטה איך חולף לו ירח
לא יקרין כמשה, אין נביא במרומים
ויותיר ערומה לבושה במרורים
ובצר לעלמה, כי רחב עולמה
מחליטה היא לטעת שורשי אדמה
תפתח היא חנות, בה תמכור נכסים
לננס, לענק ולשאר נכנסים
ראשון בה אריה ממצודת בהלה
פוער הוא לועו, מאיים לבעולה
תוחבת ראשה, מותירה בו אומצה
חותם העסקה בפרווה נציצה
שני בה איש פח, די חלוד בשווקים
לפרקים חורק ושורק בפרקים
נותנת אליו לב, והוא מקבל תשומה
מוסר לה מחט תמור-התרומה
אחרון בה איש קש, אלמן מבוקש
דיבורו מלוטש ולבושו מנוכש
אך בפנים מיאש, יצור מבויש
ראשו מיובש, ואינו מאויש
בעסקה מחומש: מוחו יחודש,
חלומו ימומש, דעתו תקודש,
לא יחוש משובש, ותאחז היא בקש -
תשלום מגובש לתוצר הנרכש
הצגת חוצות בקרקס מוזרים
גברת שמנה - עד מאה ועשרים
מר-דרור הדורות בדמעי-עיניה
וכרסה הרכס נשך בין שיניה
ושם מראה
ובה מרה
ואין שומרה
מעיני הסערה - זו רעה וזו צרה,
בשקט אורב צרה, וברעם דרור יצרה
קר בחוץ, השחר נפדה
נערה כבדה נערה כבודה
ביער אין שר עבודה
וקרנו מתנכרת, קופצת ידה
אין דמיה על ידיה, מכספתה אזל זמן
ורגליה אינן יתד נאמן
מנערת חוצנה מדובים וגם יער
עוזבת הגן, כדי ללדת בצער
ומה תגיד לדידה לידידים -
האם תחריש? האם תאדים?
ליד הגורל - הן כולם אבודים
וליד חרוצה - אין כבר עובדים
ליד הברזל - נפקד כוחי ממותניי
וליד נעלמה - לא אראך בעיניי
ליד השנייה - בראשונה היה די
וליד ימינה - עתה אין לי פנאי
ליד הגדולה - חסדי בגולם נשרך
וליד חזקה - עוזי בשחל נכרך
ליד הרמה - תפארתי בראש מלוכלך
וליד ה' - כפירתך בי לא תסולח
בת שפיה ואינה שפויה
קפואת שד, כי לטובה כפויה
קוקו קוקו, מקן קוקיה
עוץ לי גוץ לי עונה לקריאה
אתקן הבטנה, כך מבטיח אישון
והיא מבקשת שיניח לישון
ומה עם תינוק שואלת לשון
אתן לך ילדי הראשון
אנעים זמירות, ושיירים אארוג
מחוטי התבן, רדיד לך אסרוג
משיער הליש, אתפור ברדסים
בסיכת תפרנים, כתונת פסים
פלאים וטלאים, ותכול טליות
לא מגז של טלאים הם - מצמר תלאות
חוטים של זהב, מטילי חרדה
ותלויה על קולב, ת"ל, אפדה
משחק ילדים, כן סבור הגמד
קצת זיעה, קצת זרמה, אין דבר מיוחד
בין אבני הרחיים - שם דר הפעוט,
ולא תתבייש היא ביבושת דמעות
חובה פרעה
אישה הרה
וכך קרה:
נולדה לה בת והיא זרה,
בבגדים עדשים אותה מכרה
ילדה מביטה אל ביתה ובתה ובוחרת מיטה... | 