המרצה בדיוק הסביר מה פשר
אמפרציזם טראנסצנדנטלי
ואני חשבתי -
כבר לא אכתוב
ספר,
לפי דלז וגואטרי
הוא סוג של דשא
מתפשט ואופקי.
הספר וקוראיו מהווים רשת
של אירועים ומפגשים בהם
אין ניתן לנתק בין האחד לשני
וכך, אני והספר, יואב ואשתו, הפרפר והפרח
כולנו,
מופשטים מהסובייקטיביות המשעבדת
כל כולנו, עשבים, שטים על זרמים
ותשוקות טראנסצנדנטליות;
וסופר,
הוא בת-קול של זרמים
טראנסצנדנטליים כלליים שכאלה
חברתיים.

ואני, דוקא חשבתי
שהתסכול מלא להצליח לכתוב את ה"הגיונות" המודרני
היא תחושה,
מאוד
אישית.