א
בראשית היה סימפוזיון

בו השתתפו אחמד ועלי - חברי כנסת ערביים
ויוסי השר, בעל מעמד רם
ונאמו ודנו  כטוב הדמיון
על  הקמת מדינה  שתהיה של כולם
וכל אחד מהנוכחים  הבין,
שהדבר לא נוגע לרשות פלסטין.
אלא איך להמציא את המתכון הגואל,
שישנה את המבנה הקיים של ישראל,
אשר בניגוד לכל מדינות ערב,
דוגלת  בלאומיות של עם אחד
וחיה על החרב,כיבוש וקרב.
וכך טען עלי:
היגיון של ההמנון שערבי ישיר
"..נפש יהודי הומיה?
ובתיכון ייבחן ב"אל הציפור"
ויתכחש לכל עברו עשיר
של עמו האמיץ והנאור?"
והוסיף אחמד:
"ואיכה דגל ציוני ערבי יכבד,
כשצבעי הטלית-הכחול והלבן?
והמגן דוד שבמרכז הדגל
הוא סמל יהודי עתיק-כמובן?"
הסכים בראשו  היהודי הנבון,
הרי זה לא נכון, שרבבות בני אדם
יקבלו מה שקדוש לעם אחד
ויהפכו את עורם - נגד רצונם!
ושוב הזדעק עלי והעלה בעיה חשובה,
חג שתמיד יפלג, זכר פרשה כאובה:
"איך תרצה שבדגלים נקשט בתים,
ונשמח כל שנה ביום העצמאות,
בשיום זה מזכיר לנו, שכצאן נשחטו
וכצאן כולנו יצאנו לגלות?
ומי שלא רצה לצאת ונכנע בלי קרב
במחנות פליטים יושב הוא עכשיו,
בלי סניטריות, בלי מים ובלי חשמל
וכל מה שבביתכם פשוט, מובן וקל
ממנו ניטל...
וכשיושב, כמו חיה כלואה בכלוב
רק חלום נותר לו: מתי לביתו ישוב
ומיהו העם, שכל זה גרם?
ישראל שלך שמחוזקת יותר
יצאה מתוך אדי הדם!"
ענה לו יוסי, שהיסטוריה למד
"זה שסיפרת, זה רק צד אחד,
את הטענות האלה אני טוב יודע
אך יש עוד צד שני למטבע
ומכחיש את כל טענות האויב,
ואני עדיין זוכר היטב,
איך ראשי הערים התחננו כל הזמן:
"אחים! - שכנים! אל תלכו מכאן
הקשיבו להגיון:  עליכם להישאר
ורק במקום רובים טלו מעדר,
כי לשלום לא נחוץ רובה וכדור
שלום עושים בעזרת הדיבור!
ועוד צילומים בידי, של נערים נועזים,
שסיכנו את חייהם והדביקו כרוזים,
כרוזים הקוראים לחיי שלום,
לכבות אש שנאה עד תום
"אנא,אל תלכו, אנו מבטיחים,
שנחיה כמו שכנים טובים, כמו אחים!"
אך עיניכם היו ספוגות בדם ,
והאמנתם להם, שמחר מחרתיים
תזרקו את כל היהודים לים,
כמו גורי חתולים שמשליכים למים."
גמר יוסי, שהגיב, את נאום ההגנה
ואחרי דממה ארוכה עלי ענה:
"יש בדבריך מעין הגיון,
אך על כתפינו עדיין מכביד האסון,
איך להשכיח את חרפת רמלה ולוד
ולהחזיר לאחינו עתיד, בכבוד ,
להחזיר את אחינו, שהוצאו לגלות
לאדמתם -                            
אני יודע, שהדבר לא פשוט,
אך תחשוב בעצמך, מה אדמה זאת נחוצה
לקיבוץ, שהוקם על חורבות כפרנו
או אפילו מושב או סתם קבוצה,
שכולם מתפרנסים מעבודות  חוץ
ואין כבר קיבוץ ואין כבר חלוץ!
לא מטע ולא פלחה, לא כבשה, לא פרה
רק "צימרים להשכיר" ו"דירות למכירה",
אך עדיין נותרו עצי  הזית,
שסבא שלי הפלח  שתל,
אז מדוע אסור על האדמות העזובות
לנכד של סבא לבנות לו בית?"
הביטו כולם על יוסי והוא השיב:
"זכורים לך ודאי דברי השיר:
"יש גלגלים שאין אותם להחזיר,
כפי שזקן , כמו  הרון אל  רשיד העשיר
אינו יכול עוד פעם  להיות צעיר,
כמו אי אפשר  למתאבל לומר:
"אל תהיה עצוב, עוד  תהיה מאושר!"
כך בשם הצדק להחזיר עבר-
אי אפשר!
לא במקרה לצדק יש מאזניים,
אם למים תזרוק אבנים-יציפו אותך המים,
תן לכף אחת לעלות
ומייד השנייה יורדת,
ולא חשוב אם בעם מדובר
או במדינה או מולדת.
החזרת פליטים לביתם,
בשם הצדק המוחלט,
ועליך לגרש את העם
שבתוך  הבתים  נולד
ולא ידע ולא שמע
על מה הייתה המלחמה,
ואם כן כל אחד סובר,
שגורל משפחתו חשוב לו יותר,
מגורל משפחתו של אחר.
כפי שאתם רואים - זה לא פתרון
והוא רק גורר לאחר אסון,
זה פתרון לכאורה פשוט  וקל,
אך על בני עמי הוא לא יהיה מקובל
ובמקומו נחפש פתרון אחר,
יחד נחפש ורק לא למהר!"
הסכימו אתו השניים
ומאז הפכו לגוף אחד,
שבכוחות  משותפים נרתמו
לפתרון הבעיה בלבד.
הן למען ההיסטוריה נזכירה אחים
ונשנן שמם כל הזמן:
אחמד ועלי-חברי כנסת ערבים
ושר יהודי - יוסי הקטן.

       ב
השלושה שהם אחד
ובעקבות הסימפוזיון נפגשו השלושה,
ודנו איך לפתור את הבעיה הקשה,
איש לא שמע מה אמרו:
ממשלה, מפלגה, פרשן
הם דרך חיפשו בלי דעת
מהי הדרך? לאן?
לילות ארוכים ישבו
ושתו קפה שחור,
הם לא התעייפו לדון
ולא מיהרו לגמור.
הם לא קבעו תאריך
ורק רצו ללבן,
שלושה אנשים שונים,
שלא דיברו  על "קח ותן!"
שלושה אנשים שונים:
יוסי, אחמד ועלי
שמרצונם התחברו יחד
לכונן עולם אידיאלי.
ראשי ממשלה התחלפו, אך הם המשיכו לדון,
מחקו, הוסיפו, קיפצו מעל כל מוקש טעון:
"נשאיר את המוקש, אולי מחר מחרתיים
נלמד, איך אפשר אותו לפרק
ולהפוך המשחית לכלי ריק."
וכך בסבלנות דנו השלושה,
יום יום הוסיפו לבנה על לבנה,
עד שלילה אחד התחבקו שלושתם
ובבת אחת, בקול אחד
זעקו: "כיפק!" ו"הידד!"
כי בזה הלילה תם מיבנה המדינה.
איש  לא שמע מה אמרו,
ממשלה, מפלגה, לא פרשן
הם דרך חיפשו מבלי דעת,
מהי הדרך ולאן?
איש לא שמע מה אמרו,
ממשלה, מפלגה, פרשן
הם דרך חיפשו מבלי דעת
מהי הדרך ולאן ?
לילות ארוכים ישבו
ושתו קפה שחור,
הם לא התעייפו לדון
ולא מיהרו לגמור
הם לא קבעו תאריך,
הם רק  רצו ללבן
שלושה אנשים שונים:
יוסי,אחמד ועלי
שמרצונם התחברו  יחד
לכונן עולם אידיאלי...
ולילה אחד  קרה נס
וחכמו כל שלושתם:
"אנחנו נברא  מדינה,
לכל בני אדם!"
הריעי בת-אל לשלושה חברים,
אשר ידעו להביע
ולהפיץ בקלות רעיון כה פשוט
על כינון מדינת "אזרחיה",
שמבטל כל מלחמות,
כי כל שירצה להילחם בה
על מנת אליה לחדור,
יקדמו אזרחיה את פניו
ויקראו: "ברוך הבא!"
"הנה המדינה שתוכל בה לחיות,
כי תמיד נחוצות ידיים לבנות,
תמיד נחוצים עובדים בכפר ובכרך
וכל שרוצה במדינה זאת לחיות
ולהיות שותף בה -הרי הוא אזרח!"

                    ג
 שיר    שבח  למפלגה הדמוקרטית

אשרי העם, שזכה במפלגה הדמוקרטית
במדינה דמוקרטית,
בה חברים  יהיו ערבים ויהודים
וממנה יבחר ראש הממשלה
ערבי או יהודי, פקיד או פועל,
בלי כל הבדל.
במדינה כזאת תהיה לא חוקית
התנועה הציונית.
שהאו"ם כבר קבע לפני שנים רבת
שהיא תופעה קקיונית, לאומנית
וגזענית - פשוט !
אין עם כאן  הנבחר,
שירצה לשלוט על השאר
אחרי שהשאר הוא עכשיו הרוב
השולט יום יום בתוך ההמון ברחוב.
ומי הוא השאר?
פלשתינים,פיליפינים וסינים
באסוטו, ניגרים, סוואהילים
אתיופים יהודים, פלשמורה,
כושים עבריים, בעלי שתי נשים,
רוסים יהודים ורוסים נוצרים
ורוסים   המכריזים שהם פראבוסלבים,
אוקראינים, קזכים  ומולדאבים,
כל מי שבא  ממדינות "שם לא טוב"
ועתה מתחיל להוות את הרוב.
והארץ שפעם הייתה עברית
הפכה לפתע למגדל בבל,
בו איש לא מבין את רעהו
ובאין ברירה-מקלל
ואם אחרי שרוקן בקבוק
של משקה חריף
או נטל אבקה  לבנה  
ונמצא "מרחף" או בגילופין
ואינו זוכר מדוע
תקע לשכנו סכין...
אבל זהו העם ואין מה לעשות
עוד יעברו עשרות דורות
עד שיעלם דור המדבר
וצאצאיו ידעו  ליצור משטר,
בו כל אחד יהיה מאושר,
כי כולם הגיעו לארץ הנבחרת,
כדי בה לחיות בלי דאגות  
ולהביא את האישה ואת הבן הקטן
שאותו לפי החוק ישלחו לגן
כדי ששם ילמד את "שפתם"
וילמד לדבר כמו אחד מכולם
ותיקים שלטובת כל העולם
ויתרו מגבולות ארצם
ומכל הזכויות
למען בשקט לחיות
בתוך בתיהם, שהקימו,
ושמדם הניגר עשרות שנים
קירותיהם האדימו
ועתה הם רוצים שוב להתחיל
ובתים לבנים לבנות בגיל
ולצפות למחר,לשמש שתזרח
ותחמם לבבות של כל אזרח.
קם דור שבז למורשת אבות
"לעבודה-להגנה", "בעמל ובקרב"
ובמקום זאת הוא רוצה לחיות
חופשי, בלי מסגרת, בלי כל התחייבות
והוא לא מוכן למען המולדת למות
ו"חג האהבה" לו במקום "יום העצמאות"
ויחפש  כל  'גוב'  המשתלם וקל
וסוגד לבעל, אליל המשגל
קם דור, שמציג את ערוותו לראווה
ובמקום בושה הוא "בעל  גאווה",
שאיננו 'סטרייט' בניגוד למוסכם
ואין לו צורך בדת ובעם,
ואין לו צורך בגבולות המדינה,
שבמשך שנים גוררים קנאה,
הוא איש ששייך לו כל העולם
ואחים שלו כל בני אדם
וכלל וכלל לו לא איכפת,
ששפה שלו אחרת וגם הדת,
וכל איש ואישה שהקימו משפחה
ומחנכים את ילדיהם לפי המסורת
חשים לפתע בושה, מבוכה
ופחד רב, שאין עליו להתגבר
איך נגד זרם ישחה בנם,
ביום בו יתבגר,
וכמו כל אלה החיים במסגרת
ומושכים בעול
יצטרכו לשלוח אותו למקום,
בו   י פ ו ל...

        ד
תוספת  להחלטה

הנציחי בת-אל שלושה חברים,
אשר ידעו להביע
ולהפיץ בקלות רעיון כה פשוט
על הקמת מדינת "אזרחיה".
מדינה בה יחיו בשלום
בלי הבדל גזע  ודת
יהודים, ערבים,תאילנדים וכושים
כולם יחד במדינה אחת.
בא קץ לכיבוש ולשלטון עם אחד
על עם אחר בעל דת שונה,
במקום מלחמות למען הפרדה
את כולם עכשיו מאחדת המדינה.
ערבים, יהודים, תאילנדים וסינים
ניגרים ובאנטו וכמובן פיליפינים,
'עליזים' ו'עליזות', בועלי ילדות,
הנה סוף סוף היום יגיע,
בו הנשיא יכריז על הקמת 'אזרחיה'
וכל אחרית הימים, שהפכה למציאות
העלו  בהבל  פיהם שלושה חכמים,
שבמקום המדינה שהיוותה  התגרות
לכל המדינות של המזרח התיכון
העלו בפני העולם רעיון:
"הבה נקים כאן מדינה לכל אחד,
שירצה בה לחיות בכבוד,
בלי חקירות, בלי הגבלות
מדינה  אחת של כל אחד
בלי לאום ובלי דת
מדינה שכל אחד יאהב
לבן, שחור, חום וצהבהב.
אין טעם עוד להילחם
בקרבות או במעשי טרור,
את כל העבר בקבר אחים נקבור
ואת הצילומים נמסור ליד ושם,
הנה כל הארץ, שהבטיח אלוהים
לכל ני אדם שנבראו בצלמו
ובכל דרך  שעליה תעבור
אין שלט מזהיר: "גבול! עצור!!"  
בא קץ לבדיקת דרכונים
וגירוש פועלים זרים,
"כל מי שרוצה כאן לחיות
ברוך הבא - אזרחים יקרים,
פרו ורבו, התפשטו בארץ
במדינה, בה אין לה גבולות."
הבה נושיט כולנו יד
וזרים  נניח לאין סוף
על קברה של מדינה,
שמרצונה הטוב
הסכימה לחסל את עצמה.
על מנת  שחורבנה
ישמש דוגמה לכל העולם
איך להקים מדינה
לכל  אדם-
אזרח שיחיה בה חופש,
ומאושר-
בלי שפך דם.