לך, באהבה.

חברה שלי מתנשקת עם עיניים פקוחות.
וזה די בעיה, כי כשאני מתנשק, אז אני עושה את זה עם עיניים
סגורות, אני מתענג על השפתיים שלה, וטועם באנינות את הלשון
שלה. אבל היא, היא לוקחת את זה כמובן מאליו, היא עם עיניים
פקוחות, כאילו זה נשיקה בלחי, חושבת על מה היא תעשה שנסיים את
הנשיקה הסוערת הזאת, ובוחנת מקרוב מאוד כל פצע ופצע בפרצוף
שלי, וכל ריס בעין שלי, וכל נמש ונמש באף שלי. אני חושב שהיא
מכירה את פניי כמו כף ידה, כי אנחנו מתנשקים הרבה. בעצם,
הפגישות שלנו מסתכמים בבערך שבעים אחוז נשיקות ושלושים אחוז
שיחות קטנות על "אה ודה".
ולחשוב שאנחנו מחזיקים ידיים על החוף, בשקיעה.. או בזריחה, לא
משנה. באיזושהי סיטואציה רומנטית כלשהי. ואז אני יגיד לה כמה
שהיא יפה, והיא תגיד לי כמה שהיא אוהב, אותי, נקרב את המצח שלי
אל המצח שלה, את האף שלי אל האף שלה, את השפתיים שלי אל
השפתיים שלה. ונתנשק.
בפעם הזאת, אני גם יפתח עיניים, או לפחות ינסה, ויסתכל על
הפצעונים שלה, ואיפה עוד יש לה שאריות מהסרת גבות האחרון שלה,
ועם בכלל יש לה נמשים.."איך אפשר?" שאלתי. "אפשר מה?" היא
ענתה.
"להתנשק עם עיניים פקוחות", תהיתי. "זה הרגל. פעם בכיתה ח',
שההורמונים התחילו להשתולל והתנשקתי עם כל מי שזז, הייתי עושה
את זה עם עיניים סגורות. וזה די שיעמם, אז ניסיתי להתנשק עם
עיניים פקוחות. בהתחלה זה לא הלך.. אבל בהמשך כבר התרגלתי,
ועכשיו אני לא יכולה להפסיק"
בפגישה הבאה שלנו, נתנשק עם עיניים עצומות. היא הבטיחה לי.
ביום רביעי, יצאנו לאיזה הופעה של זמר רוק קל צעיר ולא מוכר,
היא הכריחה אותי לבוא כי היא אמרה שאני חייב לשמוע אותו. אני
ידעתי שזה בגלל שהוא קרוב משפחה שלה. למקום שהלכנו אליו, קראו
"השוק". אולי בגלל הריח של הדגים, שמתערבב עם הזיעה של אנשי
הבאסטה המגדולים, או בגלל הצפיפות שניראת כמו מגרש כדורגל של
קבוצה בליגה האחרונה בישראל. אחרי כמה דקות של הופעה, הזמר
העלוב החליט לשיר בלדה שנשמעת דווקא ממש טוב. פתאום היא מסתכלת
עלי, ומפנה את הראש לכתף השמאלית שלה. חיבקתי אותה במותנייה
והצמדתי אותה אלי. קירבתי את ראשי אליה ואת שפתיה אל שפתיי.
כדי לוודאות שהיא באמת סוגרת את עיניה פתחתי את עיני וראיתי את
עיניה עצומות. התמונה הזאת לא תשכח לי לעולם, היא נראתה כל כך
מעונגת, כאילו אין עוד אנשים בעולם, או בעיות, או הופעה של זמר
רוק קל צעיר ולא מוכר. ולרגע תהיתי, מה היא חושבת? ומה בכלל
היא אוהבת בי?
סגרתי את עיניי וסיימנו להתנשק, הזמר הפסיק לשיר וההופעה
נגמרה.
יצאנו החוצה, ירד גשם. אבל גשם כזה, שהוא יורד, אבל לא
מרגישים, את כל האחרים הוא מרטיב, את כל המכוניות, את העצים,
את המדרכה. ואתה, אתה בחיים לא תרגיש אותו.
הסתכלתי עליה, על הפצעונים שגיליתי, על הנמשים. היא הרימה את
ראשה לשמיים, ופתחה את הפה. "איך אני אוהבת את הילדים הקטנים
שמנסים לשתות את הטיפות של הגשם", שתי טיפות נכנסות לפיה, או
אפילו שלוש. "את משהו את" חייכתי חיוך שוויצרי משהו, גיחכתי,
וקירבתי אותה אלי. ידיי היו על מותניה, והיא, כמו ילדה חסרת
קשב וריכוז, המשיכה לנסות לתפוס טיפות מים מהגשם, להרים את
ראשה לשמיים.
"הצלחת?" שאלתי, ניסיתי להראות עניין. "כבר איזה שש שבע, תנסה
גם. זה כיף".
"תסתכלי אלי", אמרתי לה. "אבל אני באמצע" היא אמרה במין קול
ילדותי .
ליטפתי אותה על ראשה, והיא יישרה אלי מבט. חייכה חיוך מאוזן
לאוזן, עם כל השיניים.
"אני אוהב אותך" אמרתי לה.
"גם אני אותך" היא ענתה.

והתנשקנו בעיניים סגורות.

אני אוהב אותה, כל כך. היא כל כך חשובה לי.