רעות גלבלום / איתי |
שוב
אתה שוכב לצדי תחת שמיכה עבה.
הקול שלך רך כל כך-
אתה מספר לי על שיחת טלפון, על מילוי טפסים,
על בדיחה שסיפרת.
אתה מסתובב אלי
(רמז ללטף אותך) ועיניך גדלות
שתיקה.
השיעור מתחיל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|