ל'אורה איגרת' / הר מוריה |
תינחם בלא אומר מילה,
נשוא עול גלות כעולה
על כתפי תהילות.
שקטה וכנועה פסיעתה
במורד הכמיהה לאורו,
בערוב יום. נודד בשנתו
אחר כוכבי-עלטה.
ידיה זבות אך אינה עלומה,
שפופה וצנומה, בצנעה עטופה.
דרכה בין טרשים ודרים
עד נכחו, כבהר מוריה.
פרע מחובו - תורו הוא עתה
לחבקה לאל עולמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|