נסחפת עם הרוח,
לאן שתוביל אותי לשם אני הולכת.
לעיתים הרוח כה חזקה
אני נשאבת לתוכה
פתאום איני רואה
לא יכולה להוציא מילה
זה קר, זה כואב,
רוצה לבכות אך איני יכולה
הבטן כואבת והנשימה תקועה
לוקחת אויר ומרגישה חנוקה
איפה את נשמה שמחה
איפה את ילדה יפה
הרוח מתחילה להירגע
אפשר כבר לקחת נשימה עמוקה
פתאום הערפל מתבהר
ונעלם הקור הקודר
שמיים בהירים מתגלים
ופרחים טהורים מכל הצדדים
מדלגת בריחוף בשבילים
פוגשת עולמות נסתרים
אוהבת מחייכת מוקירה תודה.
חיה את ההוויה,
מודה לאלוהים על האדמה.
מרגישה עצמי בכל פעימה
אני הפרח
אני העץ
אני האהבה.
אני הרוח הקודרת
אני הרוח הנעימה.
רוצה לחזור לאור
רוצה להיות האור
בכל רגע ושנייה,
אין זמן אין מקום
אין להיות אין לא להיות
יש כאן יש עכשיו
יש ציפור יש כוכב
הלילה והיום נהיים אחד
אני עפה,
אני כנפיים
אני שיר.
לוקחת עט ודף ומציירת ציור חדש
בתוכי הצבעים
בתוכי החיים
אני יכולה לצייר אני יכולה למחוק
אין סוף לדפים
אין סוף לסוף
לא אסיים את השיר
כי הוא לא נגמר
יש עוד דף במחברת
יש עוד צבע בחפיסה
יש עוד חיים במות
יש עוד אהבה
יש תמיד עוד אהבה.