אני יושבת על המיטה, מקפלת את הרגליים קרוב. כותבת לך מכתב
שלעולם לא יישלח.
צפיתי בך היום כשישבת מולי. לוכד את האוויר, אוסף את המילים.
אין לך הרבה מילים, אתה מדבר במבט,
שקט,
חודר,
קורע.
מה מתחולל שם בתוכך? איש לא יוכל לדעת.
אולי אפילו אתה אינך יודע...
רק מביט בעולם בעיניים שלך הגדולות, השחורות.
הפה שלך מחייך דרך קבע, כאילו אין לו ברירה, אבל אפילו החיוך
שלך לא מצליח להסתיר ממני את העובדה שאתה נאכל מבפנים.

ואף על פי כן חטאתי לך.
חטאתי באטימות, באדישות, ואולי אפילו בגבהות לב.
ואני ממשיכה לחטוא, פעם אחר פעם אחר פעם.
אולי שגיתי בחלומות על חיים מושלמים?
אולי לא אהבתי אותך מספיק?
אומרים שעם כל יום שעובר אתה גווע.
אל תגווע לי.
סלח לי...