בדרך תל אביבה

מחכה למונית
כבר מזמן לא יצאתי בשעה כזאת
העמק מתעורר לאט
יום שישי של קיץ, אין מה למהר,
עם תחושת בריחה וציפייה מסוימת להתחלה חדשה.

אני בדרך תל אביבה
אפשר לחשוב שברחתי.
כמה ייסורי מצפון...

המונית מאחרת השמש עולה,
ואתה גדלה ועולה חרטה.

מוניות יש תמיד,
תל אביב לא תברח,
זה ייקח עוד שנה, שייקח, שייקח.
זה ייקח עוד שנה,
עוד חמש, עוד עשרים,
החיים ארוכים,
החיים קצרים.

מחכה למונית,
כבר מזמן לא יצאתי
בשעה כזאת. העמק מתעורר לאט,
אין מה למהר.

המונית מגיעה,
השמשה מסנוורת,
"גברתי, את עולה או נשארת?".