בלילה חרישי שכזה
את געגועיי אלייך משחרר
ובשקט, בצל זיכרונות האתמול
אני רוקם לעצמי חלום
שאני מטייל על גבעות שדייך
ואת מנעימה זמני בגניחותייך,
שאני מתחפר בין גבעות ערוותך
ומאזין לתחינות דגדגנך,
שאני סר לצו תאוותך
שלא לחדול מלספקך.
בלילה חרישי שכזה
את תחילתנו אני משחזר -
איך ככה, במקרה, כביכול
כשבעצם הצהרת: "אני רוצה לישון",
התרתי כפתורי חולצתך,
החלו הבדים לנשור ונותרת בעירומך,
התמכרת כולך לליטופיי
כניזונה מתשוקותיי,
נדרכו נפשותינו להתעלסות
רטטו גופותינו לקראת פיצוץ.
בלילה חרישי שכזה
את מנסה את עתידנו לנחש.
© 22/03/09
ארבל הכרמלי |
