כתיבה, כתיבה, כתיבה,

הכתיבה היא בשביל ההרגשה,

בשביל לדעת שהיא שם,

בשביל לדעת שזה קורה.



אור הזרקורים עלייה תמיד מצביע, בין שבת לשבת,

ובין רווח לרווח נכנסת עוד מילה,

מסוננת על ידי מחשבה פזיזה,

מבוקרת,

מבוקשת,

מבוטחת.



הכתיבה היא בשביל לדעת,

לדעת שאתה יכול,

לדעת שאתה שם,

שאתה עדיין, שאתה קיים.



שאתה פורץ גבול, פורץ וריד,

פורץ.



על דף לבן, על גבי שולחן שחור,

על ריצפה לבנה, בתוך בית אפור,

בתוך משפחה לבנה,



בחיי אדם גיבור.



שחור על גביי לבן, ככה זה נראה.

כי אחריי כל מה שתרגיש,

מדובר בכתיבה.









ואם תתנועע, ימינה ושמאלה,

תסתכל למטה או למעלה,

תחפש משמעות הפוכה, נסתרת, חריפה או סמוייה,



גם אם הזרוע האגרסיבית, החזקה והמכנית

ה'רגש', ככה הם אומרים,

תרים אותך ותטלטל, מצד לצד,



אם תחטוף מכה, לכאן ולכאן,

אם תיטבע,

תסתכל,

תנסה,

או תמצה,



אל תישכח מעל את הירח,

וגם את השמש,

את הברזל ואת הייסוד,

כי הכתיבה,









הכתיבה היא הכל.