הגחת מתוך מחצלותייך-
אותן מחצלות שלהן קראת זבל
והייתה בהם מן הקדושה,
מחצלות אשר נטבלו בדם הכבש התם
שנעקד בלהבת שופטים זקנה ומקומטת
ונטרף כקלף בין אצבעותייך-
אכלנו ממנו לאט, כאלו המתענגים על הטעם
אכלנו כאנשים האוכלים מעדן אסור
אך למעשה היה זה רעל.

באביב הגחת מתוך הכעס
ואמרת שקר לך,
באביב אמרת שמקיפים אותי מלאכים
ואמרת שתחפשי אותם,
באביב כתבתי לך שירי אהבה.

בחורף זיו עינייך היה כמשואה
כאשר עקבתי אחרי צלך המתעתע
מבין שיחי יגוני הערבים,
בחורף היית כאל פאן,
מנגנת על קברי ילדים במכחולך ולא בחליל.

בסתיו נשרו העלים
וקראתי בספר יחזקאל
הייתי בטוח שמצאתי את הכפירה האישית שלי-
זו שתציל אותי מן הגיהנום,
נישקת אותי נשיקה קלה כיהודה איש קריות לישוע
ואמרת שזה לא הזמן.

בקיץ שטנים הופיעו כבמטה קסם
ונאבקתי לשמור על קור רוחי
כשלא הילכת לצדי.

ואני נוהג לכתוב לך שירה
שלעולם לא תקראי.