כשאלוהים ברא חוה ואדם, בעדן
שכח הוא לברא ליצן בדמותם
כשהאל נוכח כי חסר דבר בחלד
יצר ליצן וישכנו לצדם.
האל פיסל ליצן, אדמוני ויפה עיניים
חוטמו כביצה שהוטלה מן העוף
ידיו שמוטות ברפיון עד אפיים
הוא קופץ ומדלג כטווס בן יומו.
פניו חיוך ולחיו אדומה וזוהרת
גופו כתזזית ושמחה בו שוכנת
ליצן אביר וזהב לבו ניגר כמים
שמחת ילדים יביא, לאל בשמים.
עם שחר ישכים לעמלו, טרוט עיניים
לתור ילדים עצובים וסמוקי לחיים
יפנה אנה ואן, יגע בפאתי רקיע
ימצא הוא ילד, שחיוך בפניו יופיע.
בערבו של יום ישוב לגן העדן
פוגש בחוה, וצפונות לבו לה ייתן
במה חטאי, שסבל ילדים ביומי היה
אך אני, בחיוכם מצאתי נחמה...
© |
