רודפת אחרי עננים עם רשת פרפרים
מתנדפים דרך החורים
ורק הריק ממלא את הלב. את הפנים.
ויאוש מתנקז מכל החורים.
ודמעות פורצות
שלושה חודשים זה אורך החיים של פיסת אושר
וכשמגיעים לקצה נותרים עם כלום
רק ריקנות, בעיקר.
וכשכולם מפנים לך גב, אתה נותר לבד.
בזרועות פרוסות בטורנדו של רגשות
הכל חובט בך ומתנגש בך
והדמעות עוד לא יוצאות וכבר נסחפות
לאונרד כהן מהמהם ברקע בספיישל חצות
וכאב כלוא בכלוב הצלעות
חובט, מפרפר, מכאיב וזועם
לאגור כוחות לקום בבוקר
מי יערב לי על לב שבור
לסחוב עוד קצת, יהיה עוד טוב
אין כבר כח למלחמות
כמו שנאמר כבר בעבר
כשהעולם מפנה לך גב
קום, תפנה לו גב גם אתה ותתחיל ללכת. |
